מהפסקה להפסקה

ערב טוב לכולם!


גם השבוע המשכנו לפתוח זמנים, לעמוד בחית ושני טורים ולהסתדר בשלשות. השבוע התאפיין בפתיחה איומה ונוראה והמשיך בסגירה מצויינת של עמידה בזמנים ושיפור במשמעת. התוצאה – הפסקות. כל הזמן. ככל הנראה אנחנו המחלקה הכי טובה בכל הפלוגה, אז אין לנו מה לעשות. כשאין מה לעשות, יוצאים לפריסות והפסקות. גם החום תורם את חלקו לעניין, ובגללו אנחנו יושבים כל הזמן בצל או בכיתות ממוזגות. המחלקה שלנו אחראית בכל יום על אכילת כל הלחם (ואני אחראי על סיום ממרח השוקולד). אנחנו לא עושים שום דבר אחר.


ביום ראשון הגענו לתחנת האוטובוס בזמן כדי לחכות עם כל האחרים. התברר שכל האחרים גרים רחוק מהבסיס, אז לקח להם יותר זמן להגיע (יש כאלה שצריכים ארבע או חמש שעות להגיע). אנחנו בינתיים חיכינו להם בשמש, אז בצל, שוב בשמש ושוב בצל. אחרי שכולם הגיעו נסענו לבסיס.


בבסיס החזרנו את המיטות למקום, שמנו עליהן מזרונים עם חול ואת השמיכות הנוראיות שחילקו לנו. היום היה זוועתי. כל הזמן צעקו עלינו, לא הספקנו הרבה ובסוף היום גם לקח לנו שעה לנקות במקום עשרים דקות, אבל מסיבה טובה. מישהו ממחלקה ארבע ביצע הפצצה בשירותים שלבסוף פונתה על ידי את עטופה בניילון (לדעתי היה יותר טוב פשוט להחליף אסלה או להביא מישהו מהיחידה לחומרים מסוכנים).


ביום שני משהו השתנה בחצי מהמחלקה – בכיתה שלי. עשינו מסדר בוקר, וסיימנו אותו הרבה מאוד לפני הזמן. לכבוד זה, קיבלנו הפסקה ומחמאה מהמפקדת הצועקת שלנו. במסדר ההנפה באותו יום מישהו מהכיתה שלי הניף את הדגל, ולפי מה שאמרו זה בגלל שהמסדר שלנו עמד הכי יפה. גם קיבלנו מחמאה מול כל המחלקה. הכיתה השניה, לעומת זאת, עדיין היתה צריכה הרבה זמן להבין מה היא עושה בכלל.


תופעת המסדרים המשיכה כל יום, ובמשך כל השבוע מישהו מהכיתה שלי הניף את הדגל. לפי מה שהבנתי, המפקדת שלי קיבלה המון מחמאות על זה, וכאות תודה היינו כל הזמן בהפסקות וקיבלנו פחות צעקות. רק כשהיינו מחלקה לא הלך לנו, כי עדיין היתה את הכיתה השניה.


השבוע למדנו לצעוד. מסתבר שכדי לצעוד בצורה הנכונה צריך לעקוב אחרי המנגינה של “שמאל ימין שמאל”. למדנו את כל הפקודות הרלוונטיות, למדנו ליישר טורים ולדגם שלשות וצעדנו עד חדר האוכל. משם כבר למדנו לרוץ עם השלשות ולתפוס מקום כדי לא להתייבש שעה בשמש.


ביום שני המפקדת קיבלה עלינו קריזה (זה לא קשה לעצבן אותה) והחליטה שבגלל שבזבזנו לה את הזמן, עד הודעה חדשה יש לנו עשרים דקות חובה בחדר האוכל. כשמכניסים את זה לחצי שעה הפסקה, זה יוצא שיש רק עשר דקות וזה לא נעים. ביום שלישי חל המפנה. היה טקס פתיחת טירונות (באיחור קצר, אבל הכל נדחה אצלינו). אחרי הטקס, כל המחלקה הבינה פתאום איך עושים את הטירונות הזאת קלה וכיפית והתחילה לעשות בדיוק מה שצריך. רצנו כמו מטורפים לחדר האוכל, הגענו ראשונים והרגענו את המפקדת. זמן החובה חזר לעשר דקות (מהזמן הזה אי אפשר לרדת).


גם שמירות התחילו השבוע, של יום ולילה. שמירות יום זה נורא נחמד. הולכים הלוך וחזור בין האוהלים ומשתדלים לא להתעלף או להשתגע מהשעמום. שמירות לילה הן נחמדות בתנאי שהן בזמן טוב – כשהולכים לישון או רגע לפני ההשכמה. לי היתה שמירה בחצות, כשכולם ישנים, ויכולתי לעשות השוואה מעניינת בין האוהלים – מי נוחר יותר חזק. בלעדי, כיתה אחת נוחרת יותר חזק מכיתה שתיים (הכיתה שלי). איתי אני לא יודע, אבל לפי חוסר ההערות של חברי לאוהל על העניין אני כנראה לא נוחר חזק.


גם עונשים התחילו השבוע והרגיעו את כל המחלקה. בגלל שכמעט לכל אחד יש פטור ממשהו, קשה מאוד להעניש. מישהו אחד עשה קולות כשהלכנו למרכז ההדרכה (עבירה חמורה ביותר) והמפקדת אמרה לו “תעשה עשרים ידיים”. “אני לא יכול, המפקדת”. “תעשה שלושים בטן”. “אני גם לא יכול, המפקדת”. “טוב, לך עד הקיר וחזרה ארבע פעמים בהליכה מהירה”. אני לא יכול לחשוב על עונש קשה מזה (גם לא העלייה למשפט שכבר היתה למישהו מהפלוגה).


שיעורי ספורט (מד”סים) הצטרפו אלינו השבוע, אבל גם הם במתכונת מצומצמת בגלל מגוון הפטורים הרחב. הם לא היו קשים מדי אפילו בשבילי, אבל הם יתגברו לאט לאט. יש לי ארבעה שבועות להיכנס לכושר כדי לעבור את המבחן בסוף הטירונות, אבל לדעתי אני עומד בו גם עכשיו.


האוכל בבסיס נהדר, ובזכותו מערכת העיכול שלי הפסיקה לעבוד. אין לי הסבר יותר טוב למה אחרי ישיבה בשירותים אני רואה את האוכל בתוך האסלה אחרי שמונה עשרה שנים שהתרגלתי למשהו אחר. אני מקווה שהקיבה שלי תעמוד באוכל הנורמלי שאכלתי בסוף השבוע.


בשבוע הבא מתחיל הכיף האמיתי ומתוכננת אפילו יציאה לשטח. בעוד חברינו לבסיס, שעושים טירונות 03, יוצאים לשבוע, אנחנו אולי נצא ללילה אחד. הסיבה היא כמובן החום העז. אחרי הכל, עם הייעוד של הפלוגה שלנו, גם לצאת מהמזגן זה מעבר להכשרה שאנחנו צריכים.


ולסיום, פאדיחה של חבר למחלקה. ישבנו בחדר האוכל והתחלנו לדבר. פתאום מישהי מהכיתה של אחד מהמחלקה מגיעה אליו ושואלת מה שלומו. היא עם נשק, עושה טירונות 03. הוא בלי נשק, עושה טירונות של מעבר בין כיתות ממוזגות. הצבע שלו נהיה אדום כמו העגבניות הדהויות בסלט. לא נעים.


נתראה בשבוע הבא.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.