קו חיפה תל אביב

ערב טוב לכולם!

מחר זה מגיע. היום לו חיכתה מערכת הביטחון מאז השמונה עשר במרץ 1990. מחר אני הופך מאזרח שלא יכול לקבל מימון להופעות מהמדינה לחייל שמקבל מימון לנסיעה ברכבת ישראל המדוייקת ובאוטובוסים של נתיב אקספרס שמגיעים פעם בשעה ובתיאום מושלם עם הרכבת – האוטובוס יוצא רגע לפני שאני מגיע לתחנה.

הכל התחיל לפני קצת פחות משנה ושבעה חודשים, בצו הראשון. אז עשו לי מבחנים, שאלו איפה אני רוצה להיות, קבעו שאני בריא לחלוטין ושלחו אותי הביתה.

כמעט שנה לא שמעתי מהם, ואז הם החליטו שאני צריך להגיע עוד פעם, למבחנים למודיעין. בנובמבר שנה שעברה הגעתי בשמונה בבוקר לבית השריון, השתגעתי שם במבחנים עד ארבע ושוב חזרתי הביתה. “התוצאות ימסרו לכם”. זה נכון, אבל חכו עד שתראו מתי.

גם בדצמבר ובינואר ביקש הצבא להיפגש איתי למבחנים וטחינת שכל. אחרי שעברתי מבחנים מסויימים אפילו קיבלתי זימונים לראיונות, שבאחד מהם אפילו נשמעה הבדיחה המדהימה “אז מה אתה רוצה לעשות בצבא?”. “משהו עם מחשבים”. “מה, לסחוב מחשבים?”. את הראיונות לא עברתי. אחר כך, בינואר, קיבלתי זימון לסימולציה כלשהי של מודיעין, שבעקבותיה הגיעו שלושה חודשי יובש. רק באפריל טרחו החכמים להודיע לי שלא התקבלתי. לפי יודעי דבר, זה ככל הנראה בגלל שיש לי ארבע גפיים.

אחרי הנשירה מחיל המודיעין, קיבלתי בקשה משמחת ביותר לדרג את יחידות השדה שאני רוצה להיות בהן. בגלל שהשדה שעניין אותי באותו רגע היה השדה החשמלי בפיזיקה, כל היחידות קיבלו דירוג של 1 (עניין מועט ביותר), דבר שזיכה אותי בשיחה עם קצין מיון שזיכתה אותי בנסיעה ברכבת.

אחרי השיחה עם קצין המיון הגיעה גם בקשה לדרג יחידות שהן לא יחידות שדה, ואותן דירגתי בשמחה (אפילו נסעתי עד ללשכת הגיוס בחיפה כדי לעשות את זה). לפחות שם ראיתי את משמעותה של יעילות – חיכיתי חצי שעה בשביל משהו שלקח, אני רציני, חצי דקה.

בגרמניה נשבר השיא של ההצעות המדהימות של הצבא. ביום חמישי כלשהו התקשרו אלי, אבל לא שמעתי ופספסתי את שעות המענה הקולי. אני כבר חשבתי שמקדימים לי את הגיוס ואני הולך לכלא כשאני נוחת בנתב”ג. ביום ראשון שאחרי התקשרתי אליהם. התברר שרצו להציע לי קד”צ נהיגה. שאלתי מה זה כולל, וקיבלתי את התיאור של תפקיד חלומותי – “נהיגה בהאמרים, בג’יפים וכאלה”. סירבתי בנימוס. כשסיפרתי את זה לחברים, להורים ולכל אחד אחר, הם התפוצצו מצחוק.

מחר הכל יהיה ברור. אני אהיה בחיפה בשבע וחצי בבוקר, משם כנראה אני אסע לתל אביב ואהפוך לחייל. יש סיכוי שאני גם אדע מחר מה אני הולך לעשות בשלוש שנים הקרובות. משם אני אלך הביתה או לבסיס טירונים. את התשובה תוכלו למצוא כאן מחר, במידה ואני אחזור הביתה עם מספיק כוח לכתוב.

ולסיום, שימו לב שהטיימר בתחתית הבלוג התחלף. מסתבר ששלוש שנים זה הרבה ימים.

יום טוב.

שלכם, ממחר חייל,

nadavs