להאשים את הש”ג

ערב טוב לכולם!

כפי שאתם יכולים לראות בתחתית הבלוג בצד שמאל, הטיימר שסופר לאחור לסיום בית הספר הגיע לאפס. אחרי אחת עשרה שנים, עשרה חודשים ותשעה ימים (כן, האחד בספטמבר 1996 היה יום ראשון) סוף סוף סיימתי את המטחנה. אבל לא זה הנושא היום, אלא הבגרות בלשון והמורה שהגישה אותי, הלא היא ש”ג, המורה הכי חכמה ביקום.

הכל התחיל לפני שלושה שבועות. יותר נכון, לפני שלושה שבועות וחצי. ניגשתי אליה ואמרתי “ש’, את מלמדת לשון השנה?”. “כן, בטח. למה?”. “לא עשיתי את הבגרות בכיתה י’, אז אני צריך להשלים”. “אין בעיה, בוא ביום חמישי בתשע”. “תודה רבה”. “תזכיר לי שוב איך קוראים לך?”.

ביום חמישי, אחרי שתודרכתי על ידי דודה שלי (מי שמגיבה כאן מדי פעם – תודה רבה על העזרה!), הגעתי בתשע בבוקר וחיכיתי למורה. בגלל שיש לה נטיה מוזרה להיעלם, הייתי צריך לחפש אותה במשך רבע שעה. כשמצאתי אותה היא לא הבינה מה פתאום אני לא בכיתה. היא הסבירה לי איפה הכיתה באופן הכי ברור שאפשר (“נו, אתה יורד למטה, הולך ימינה, זה בניין אחד לפני הספריה, למטה במדרגות”. אהא). ירדתי לשם וגיליתי תלמידי כיתה י’ היסטריים לפני המתכונת. אחרי שכולם נכנסו לכיתה והתחילו את המתכונת, רק הכיתה שלה עדיין היתה בחוץ. בשעה תשע ועשרים בערך, עשרים דקות אחרי כולם, התחילה המתכונת שלנו.

אחרי המתכונת היא הודיעה לי שהיא תתקשר ביום ראשון ותגיד לי כמה קיבלתי. יופי, מצויין. לא צריך לחכות יותר מדי.

ביום ראשון שבועיים אחרי זה (כמו שאפשר לנחש, היא לא התקשרה) התקשרתי אליה כדי לברר את תוצאות המבחן. אחרי שהיא כעסה עלי שלא התקשרתי במשך שבועיים (או על זה שסמכתי עליה), התברר שקיבלתי שבעים והיא מגישה אותי על שבעים. אחרי שתי דקות היא התקשרה להודיע שאני מוגש בעצם על שבעים ושבע (איך?). שאלתי אותה אם אני יכול לקחת את המתכונת ביום שני (היום של הבגרות באזרחות), כי אני נמצא בבית הספר באותו יום. “לא, אני לא נמצאת. אתה יכול ביום שלישי”. טוב, חבל. ביום שני עשיתי את הבגרות באזרחות וברחתי הביתה מהאידיוטים שהיו איתי במבחן.

אמא שלי, שחשבה שהיא תוכל לעבור בבית הספר לפני שהיא חוזרת הביתה ביום שלישי, התקשרה למורה ושאלה אותה מה עם המתכונת. המורה טענה שהמתכונת בבית הספר ולא לקחתי אותה. רצתי מהר לדפוק את הראש בקיר. היא הבטיחה לאמא שלי שהיא תשאיר לה מבחנים בחנות בכניסה לקיבוץ שהיא גרה בו. מיותר לציין שאמא שלי הגיעה לחנות, שאלה שם על המבחנים ואף אחד לא ידע על מה היא מדברת. רק אחרי טלפון נוסף המורה נזכרה לרדת לחנות ונתנה לאמא שלי שני מבחנים – אחד שכבר עשיתי (המתכונת) ואחד שמצולם ממש גרוע.

אמא שלי, שכבר התחיל לצאת לה עשן מהאוזניים, התקשרה אליה אתמול בצהריים כדי לברר אם אפשר לקחת את המבחן. אני בבוקר אמרתי שאין סיכוי והמבחן נפל לחור שחור. מסתבר שצדקתי. אמא שלי אמרה שהמורה מיהרה מאוד להגיד שהמבחן נעלם. לאן? בטח זרקו אותו. אולי הוא נשאב לחור השחור שיש לה במקום מוח.

היום כאמור התקיימה הבגרות, שהיתה יחסית בסדר. בשאלה 27 תיארתי בצורה מדהימה איך הגיע שווא למילה מצאו (עם חיריק ב-מ’). הסברתי שם על חיטוף, שוואים מרחפים ופירוק צרורות. התשובה הנכונה היא כמובן “כי ככה הדפסתם את המילה”, אבל משום מה היתה לי תחושה שזה לא היה מתקבל בעין יפה. גם פרק התחביר והשחבור היה קל יחסית, במיוחד עם שאלה כמו 35 (“הנה טבלה עם מלא נתונים – אתם יכולים לכתוב עליה מה שבא לכם”). אפילו את הסיכום הצלחתי לעשות כמו שצריך, ועם הכתב הגדול שלי זה אומר בעיקר לכתוב “עכו העתיקה, צלבנים, כיבוש מוסלמי-ממלוכי, עותמאנים”. פשוט מרתק.

אחרי הבגרות המשיך המרדף אחר המתכונת האבודה. אמא שלי התקשרה לרכזת לשון בבית הספר כדי לשאול מה עושים, והתשובה שהתקבלה היתה שהיא לא רואה אינטרס מיוחד בלהעלים את המתכונת (זה ברור. כדי לחשוב על משהו כזה צריך מוח). היא הוסיפה שהיא חיפשה את המתכונת ולא מצאה, ואם אנחנו רוצים לבוא אנחנו מוזמנים אבל סתם נבזבז את זמננו. הלכנו בכל זאת. חיפשנו בערימת המתכונות, אכלתי טופי וראיתי שיצאתי בנס עם השבעים הזה. אחרים קיבלו שישים וארבעים. כל זה התרחש בחדר המורים שהיה ריק לחלוטין באותו הזמן, אבל פתוח. אפילו בדקנו במגירה שלה אם היא מחביאה שם מתכונות או ציוד להשתלת מוח, אבל היא היתה ריקה. הקוראים חובבי הספרות בוודאי יסיקו שניתן לעשות הקבלה בין המגירה לראש של המורה שבדקה לי את המבחן. חובבי המדעים דווקא יגידו שההקבלה בלתי אפשרית, כי במגירה יש אוויר. כך או כך, אין מתכונת.

המרדף אחרי המתכונת האבודה נמשך. בינתיים תיאוריות קונספירציה, כמו של אבא שלי שטוען שהיא בכלל לא בדקה את המבחן וסתם המציאה ציון (אחרת איך לעזאזל מסבירים את השבעים במתכונת ושבעים ושבע כציון מגן?), פורחות. בקרוב תתגלה האמת, או שתעלומת המתכונת הנעלמת תימשך לעד.

ובנימה אופטימית זו הייתי רוצה לאחל לש”ג פיטורים מהירים וקלים, כי כזה חוסר אחריות אפשר למצוא רק בממשלה. באמת שלא פגשתי מורה שפחות מתאימה לתפקיד ממך, ואם תעשי טובה ותעזבי לפני ספטמבר אני בטוח שזו תהיה הקלה להרבה תלמידים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs