הצלחה מטאורית

צהריים טובים לכולם!

אתמול בשעה שמונה ורבע בערך נראה גוף שמימי זוהר בשמיים שהותיר אחריו שובל אור לבן. בדרך כלל כשנוסעים בחושך מוחלט ופתאום מישהו אומר “הנה כוכב נופל!” אני בצד הלא נכון ולא רואה. הפעם הייתי בנסיעה לכיוון מערב וראיתי את זה. אחרי שזה נמשך כמה שניות חשבתי שזה מטוס נופל ולא מטאור, אבל בסוף הוא נעלם ולא נשאר ממנו הרבה. המשכתי למסיבת הפרידה מהמורות לכימיה ולא זכרתי את זה.

כשחזרתי הביתה פתחתי את ווינט וראיתי שהמטאור הזה זכה לכותרת ראשית. אסטרונומים הסבירו שמדובר במטאור של כמה גרמים לעומת כמה אלפיות הגרם, ולכן הוא נראה כל כך גדול וברור, נראה במשך כמה שניות והיה ברור מאוד גם על רקע שמיים כחולים לפני השקיעה. אבל החלק המעניין בכתבה הוא כמובן לא הכתבה, אלא התגובות. היו כמובן את אלה שראו, אלה שמספרים בדיחות פוליטיות (על אולמרט וקצב) אלה שמספרים בדיחות על עצמם (“זו היתה חמותי”, “זה מהשעועית של שבת”), אלה שראו מילים בפרסית וטוענים שזה טיל של אחמדינג’ד, אלה שמספרים בדיחות על המשטרה (תגובה 179 מצויינת) וכמובן, האידיוטים. הקבוצה הזו טוענת שזה סימן משמיים, תחילתה של מלחמת גוג ומגוג, שזה סימן שאסור לשחרר את סמיר קונטר (תגובה 123) ועוד שטויות בסגנון. לא נורא, לפחות יצא לי לראות את זה. את הכוכבים הנופלים הרגילים אני תמיד מפספס.

כמו שציינתי, אתמול היתה מסיבת הפרידה מהמורות לכימיה. קודם כל התאספנו ואכלנו ואז הגיע החלק האומנותי. היה שאלון בסגנון “מלך הטריוויה” (אף קבוצה לא נצחה), היתה עוגה (כן, זה חלק אומנותי. הקונדיטור עבד עליה קשה) ובסוף היו ברכות ומתנות. המתנה הגדולה היתה מערכה מחזורית שבמקום כמה יסודות היו התמונות של תלמידי הכיתה. אני נבחרתי להיות במקומו של הטלור, יסוד שלא שמעתי עליו וכנראה שאני לא אשמע עליו, כי הוא נדיר ביותר. המתנה הזאת היא באמת הדבר המרשים ביותר שאפשר לתת למורה לכימיה. המורה של השנה ושל שנה שעברה הוכיחו שהן יודעות מה לעשות, שהן מורות. קשה להאמין שמורות כאלה נמצאות ביחד עם טעויות קשות של מערכת החינוך כמו המורה לחיבור (שתשמעו עליה מחר. הרבה). חבל, באמת חבל להיפרד.

ובנושא טעויות של מערכת החינוך, אתמול אמרה יולי תמיר לרונית תירוש שאת החרא שהיא ולימור לבנת השאירו היא עדיין מנקה. רונית תירוש, שניחנה בשמיעה סלקטיבית במיוחד, שמעה שקראו לה “חתיכת חרא”. יולי תמיר מיהרה לתקן את מה שאמרה וטענה רק שהיא מנקה את הזבל שהושאר. לא ברור למה יולי תמיר תיקנה את המחמאה שהיא נתנה. הרי חרא זה תיאור עדין ביותר של מה שנשאר ממערכת החינוך אחרי לימור לבנת. גם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום צחקו על הנושא, וקירשנבאום גם פירש: זבל נשמע כמו דבר חיובי, שמעודד צמיחה ויבולים, ולכן הוא נשמע פחות שלילי מ”חרא” (למרות שבסופו של דבר הם די דומים). גם היום בגלובס, בכתבה שפורסמה על תגובתה של רונית תירוש, המגיבים לא בדיוק חילקו לה מחמאות ואמרו לה שהיא היתה צריכה לקבל את מה שאמרה לה יולי תמיר. היא גם היתה צריכה להודות לה על ההמעטה בנזק שהשתמעה מדבריה של יולי תמיר.

מלבד המחמאות בועדת החינוך, היה שם גם דיון בנושא קיצור החופש הגדול. למרות שהנושא כבר לא רלוונטי בשבילי, הטיעונים בעד קיצור החופש מאוד אידיוטיים ומושמעים כל שנה. לתלמידים אין מה לעשות והשם משחיתים רכוש? שיתגברו את המשטרה. התלמידים משוטטים בחוסר מעש? כל עוד הם לא פוגעים באף אחד, למי זה משנה? התלמידים שוכחים את החומר אחרי חודשיים בלי תרגול? אפשר להירגע, הם שוכחים אותו גם אחרי חופשת יום כיפור. החופש ארוך מדי באופן כללי? לא ממש. תלמידי ישראל מבלים המון ימים בבית הספר, הרבה יותר מחבריהם בחו”ל. עכשיו אפשר לעזוב את הנושא בשקט ולהמשיך לברך את רונית תירוש.

ולסיום, אתמול, אחרי דחיה של חודשיים וחצי, נכנסה לתוקפה שיטת התיאוריה החדשה. זו לא באמת שיטה חדשה, אלא דרך יותר טובה להכשיל את התלמידים. הוחלף מאגר השאלות, וכתוצאה מכך נכשלו 95% מהנבחנים, כשאחוז העוברים בדרך כלל עמד על 70%. הסתבר שרמת העברית היתה גבוהה מדי, לחלק מהשאלות היו שתי תשובות ויותר ולחלק מהשאלות לא היו תשובות בכלל (כמו שטוענים הנבחנים בבחינת הבגרות במתמטיקה כל שנה). התירוץ של משרד התחבורה הוא שלכל רפורמה בארץ יש חבלי לידה קשים. ומי יממן את חבלי הלידה הקשים של הרפורמה הזאת? תלמידי הנהיגה. איזו התחשבות.

מחר נבחן את האמרה של איינשטיין – “ליקום ולטמטום האנושי אין גבול. בעצם בקשר ליקום אני לא בטוח”.

יום טוב ובהצלחה במועד ב’ באנגלית לנבחנים.

שלכם,

nadavs