העוול הגדול

לילה טוב לכולם!

הערב סיימתי את המקצוע שמשרד החינוך משפיל, הורס, רומס ודורס (מעניין כמה אותיות אפשר לשים בתבנית הזאת ולקבל מילה אמיתית). המקצוע שבעבר דרש חשיבה והיום הוא דורש בעיקר שינון אינסופי וחסר טעם. המקצוע שאפשר לעשות אותו כל כך מעניין וכל כך הגיוני, אבל משרד החינוך החליט שהוא צריך להיות מפחיד ולא ברור. כן, המתמטיקה.

היום עשיתי את שאלון 007 על מנת לסיים את הסדרה שהתחילה שנה שעברה (עם השאלונים 005 ו-006). בגלל ההיגיון הרב במשרד החינוך, המבחן התחיל בשש בערב, כנראה כדי שנוכל לשנן באופן סופי איך מחשבים מרחק בין נקודות. בחמש וחצי הגעתי לבית הספר לברר איפה המבחן, והתברר לי שכולם ביחד. התיישבתי לדבר עם חברים לכיתה עד שיתחיל המבחן וחיכינו לשעה שש.

קצת לפני המבחן נכנס המורה למתמטיקה ונתן את הנאום הכי טוב שהיה לו עד עכשיו. הוא אמר שזה רק מבחן במתמטיקה והוא לא הדבר הכי חשוב בעולם. איפה הוא היה בשנתיים האלה? אחרי זה הוא כמובן הרס עם “קמיעות” שהוא הכין שכללו את התמונה שלו על מדבקה. הדבק היה על הצד הלא נכון של המדבקה, ובמקום שיהיה אפשר להדביק את הדף עם התמונה, היה אפשר להדביק את הדף החלק. אחרי השטות הזאת נכנסה המשגיחה, אותה אחת שהשגיחה אצלי בבגרות בספרות, חילקה את המבחנים (שהיו בעצם חתיכת נייר מסכנה עם שאלות) ואת דף הנוסחאות ואמרה בהצלחה.

אני ישר חיפשתי שאלה עם וקטורים מאונכים, כי אין שאלות קלות מאלה. כשראיתי שהמצב עגום והשאלה היחידה עם וקטורים כללה דברים שאני לא אוהב (וקטורים לא מאונכים עם פרמטרים), החלטתי להתחיל מההתחלה ולעשות את שאלה מספר 1.

השאלה הראשונה כללה רבע מעגל, רדיוס ומקום גיאומטרי. באופן טבעי, כשאני רואה שאלה עם מקום גיאומטרי אני שם את המשתנים במקום הלא נכון ומתפלא שלא הולך לי. אחרי שסידרתי את המשתנים חשבתי מה לעשות איתם. ראיתי שנוסחת המרחק יכולה לעבוד במקרה הזה. מסתבר שהיא לא. קיבלתי שם שורה עם המון משתנים, שורשים, חזקות ריבועיות וכאב ראש גדול באופן כללי. אז באה ההארה, ואלת השיפועים לחשה לי באוזן “תסתכל מאיפה יוצא הרדיוס”. אחרי הרמז הענק הזה השאלה נגמרה תוך חמש דקות. סך הכל בזבזתי עליה חמישים דקות מתוך השעתיים.

בשאלה השניה ההארה הגיעה מאוד מהר, וחוץ ממאבק של העט עם הדפים הנוראיים של משרד החינוך הלך לי בסדר גמור. רוב הכיתה הצליחה ממש טוב בשאלה הזאת. בסעיף השני היו כמה פספוסים לכמה אנשים, אבל משפט הקוסינוסים פתר את הבעיה מאוד יפה, כל זה זה בתנאי שזוכרים את ההגדרה של אליפסה, אחרת סובלים באופן קשה. היו עוד כמה שיטות מעניינות ששמעתי, אבל אני לא זוכר אותן כרגע.

על שאלה שלוש, כמו שאמרתי, דילגתי מהר מאוד (צריך לבחור שתי שאלות מ-1 עד 3) והגעתי ישר לשאלה 4. כזה דבר מזמן לא ראיתי (וראיתי, השאלה הזאת היתה באיזה מבחן השנה). כנראה לקחו את הרמה והורידו אותה בכוח. מי שזכר את ההגדרה של ערך מוחלט של מספר מרוכב יכל לעשות את זה בלי בעיות. על הסעיף השני אין מה לדבר. אני רק יכול להגיד שזה בערך כמו לשאול כמה זה x + x כאשר x הוא בין 1 ל-1- כולל שני הגבולות (למען האמת, זו פחות או יותר היתה השאלה).

את השאלה החמישית לא עשיתי משתי סיבות: אחת, עשיתי כבר את שאלה 4. השניה, אני לא סובל שאלות בסגנון הזה. חוץ מזה, כותבי השאלות התעלו על עצמם ודחפו את e בחזקת x לכל השאלה. אחרי שעתיים יצאתי מהמבחן ושאלתי אחרים איך היה.

התשובה הנפוצה היתה “זוועה” או “איום ונורא”. אנשים פשוט טעו שם על ימין ועל שמאל. כל מי שיצא גילה איזו טעות פטאלית שהרגה לו חצי מהשאלה ובערך 17 נקודות. אנשים יצאו מהמבחן בתחושה של חמישים מקסימום. כל הכיתה רצה למורה לבקש מועד ב’. הכי חמור, אף אחד לא עשה את שאלה 4. אף אחד. אנשים מפחדים ממספרים מרוכבים, למרות שהשאלה כמעט לא כללה מספרים מרוכבים. אחר כך הם התפלאו שהם מרחו את כל הזמן על שאלה 5.

בסך הכל, כמצופה, משרד החינוך הוריד את הרמה (לדעתי). השאלות (אלה שאני עשיתי לפחות) לא דרשו חשיבה מעמיקה יותר מדי או ידע מתמטי מורכב. כרגיל, משרד החינוך מאכיל בכפית ובסוף דוחף חזק כדי שנקיא.

ההתעללות במתמטיקה ובתלמידי המתמטיקה חייבת להיפסק. משום מה, משרד החינוך מוציא את כל העניין מהמקצוע הזה והופך אותו לשבלוני ומשעמם כמו היסטוריה. כשאחותי שאלה את המורה שלה “מה זה סינוס?”, הוא ענה לה “עזבי, מה זה משנה. תעשי במחשבון וזהו”. המורים לא מסבירים כל כך מה זה נגזרת ולמה זה טוב, אלא מעדיפים לתת את הנוסחה הנצחית ולהגיד “תעשו ככה”. המחשבון הוא אלוהים ודף הנוסחאות הוא העוזר שלו. בשאלות שאני עשיתי לא צריך אפילו מחשבון, אבל אנשים עדיין השתמשו בו. את דף הנוסחאות מקבלים כתורה מסיני והמורים לא מסבירים חלק גדול ממנו. אחר כך הם מפחידים אותנו עם אותו משפט משומש מכיתה א’: זה חשוב לחיים.

הפחד הזה ממתמטיקה מושרש כל כך עמוק בתלמידים עד שגם בתקשורת יש כבר סימני הגזמה. לבגרות במתמטיקה קוראים “הבגרות המפחידה ביותר” ומקדישים לה עמוד שלם. במקום ללמד את התלמידים לאהוב מתמטיקה, להסביר אותה ולהראות את ההגיון שמאחוריה, מאלצים את התלמידים ללמוד עם התירוץ של תעודת הבגרות והחשיבות בחיים. לא פלא שאחר כך שומעים דוגמניות אומרות משפטים כמו שינוי של 365 מעלות.

יום טוב ובהצלחה במועד ב’.

שלכם,

nadavs