ערב טוב לכולם!
זהו. זה נגמר. נגמר המקצוע שמערכת החינוך עושה לו את העוול השני הכי גדול. משתיים וחצי ועד חמש ורבע ישבו מיטב תלמידי ארצנו וכתבו את כל מה שהם זוכרים משלוש שנים (או שנה וחצי). הרבה עטים נגמרו היום והרבה נייר בוזבז היום. בשעה טובה, נגמר מקצוע הספרות.
בשתיים וחצי חולקו לנו חוברות השאלות, מחברות לכתיבת התשובות ודף עם פירוט היצירות. מכיוון שסדר וארגון הם דברים לא חוקיים במשרד החינוך, היו חסרים דפים. זה לא ממש נורא, כי כולם ממילא זוכרים רק מה שהם צריכים. אם מישהו יראה את הסיפור “האדונית והרוכל” ולא יזכור מה הוא אומר, זה לא יעזור לו. אני פתחתי את חוברת השאלות וכמעט התעלפתי.
תכננתי מראש לעשות את פרק השירים, אבל כשפתחתי את החוברת ראיתי רק שלושה שירים, וכולם נכתבו לפני המצאת הדיו. אחר כך קראתי את ההוראות לפרק וראיתי שצריך לבחור שתי שאלות מהשאלות 1 עד 17. נרגעתי וחיפשתי שירים שאני מכיר.
השיר הראשון שקפץ לי לעין הוא “זכרונות חמים”, שיש לי המון זכרונות חמים ממנו. לצערי, “שיר אמי והנחל” לא הופיע השנה בבגרות, אז נאלצתי לבחור בשיר של יהודה עמיחי בנושא ספר לימוד החשבון. התחלתי עם זכרונות חמים ושפכתי את כל מה שאני יודע ולא יודע על השיר הזה. כרגיל שזה מגיע לשירים, התחלתי לאלתר. מצאתי שם אונומטופיה, הקבלות, ניגודים, מטאפורות, אוקסימורון ואירוניה. את כל המילים הפלצניות האלה מרחתי על שלושה עמודים. רק העט ליווה אותי.
על השיר השני שאלו מה לא מופיע בספר לימוד החשבון, ושם כבר הכנסתי ביטויים מרתקים אחרים שחזרו על עצמם לאורך עמוד וחצי.
בפרק הסיפור הקצר היו שאלות בין נוראיות לזוועתיות (מי שעשה את שאלה 20 על “דבר קטן וטוב” זקוק לאשפוז), לכן קפצתי ישירות לחביבת הקהל המתאבדת, אנטיגונה. הייתי גם יכול לכתוב בקלות על מקבת אם הייתי זוכר את העלילה ולא סתם זוכר שמקבת הרג את המלך דנקן. במקום זה, כתבתי שלושה עמודים על ההתנגשות בין הנאמנות לחוקי המלך לנאמנות לחוק האלים. הנאמנות לעט מעולם לא היתה חזקה כל כך.
בפרק הרומן רק קיוויתי שאני אוכל לכתוב על הספר הביקורתי של גולדינג, ואכן נראה שהשביתה עשתה את שלה – יכולתי לכתוב על כל רומן או נובלה שאני רוצה (מה ההבדל בינהם?). בחרתי את שאלה 27 והתחלתי לכתוב על ראלף ומצבו הנפשי המתערער ועל ג’ק ומצבו החברתי המתחזק. סיימון מת שם. גם היד שלי.
האנסין היה קל בצורה מביכה. הסיפור היה של קפקא שסיפר על אהבה לנערה וחניתות שמפריעות לממש את האהבה הזאת. כל מי שקשקש על קושי, מאבק נפשי ועוד כמה שטויות יכול להוציא את רוב הנקודות.
הבגרות היתה קלה יחסית וללא הגבלות. ברוב הפעמים מגבילים מאוד את השאלות, בעיקר בפרק הסיפור הקצר. כשזה מגיע לסיפורים קצרים, צריך חוברת הוראות רק כדי לדעת עם איזה סיפור אפשר לענות על איזו שאלה. הפעם פתחו את הכל ונתנו לענות עם סיפור עברי, מתורגם, של עגנון ושל מי שרוצים. גם בפרק הרומן היו מאוד ליברליים ונתנו את האפשרות לענות לפי איזה רומן ונובלה שרוצים. השביתה עבדה, משרד החינוך התקפל. כמו בבגרויות הקודמות, הורידו את הרמה. מעניין לראות מה עשו לבגרות במתמטיקה, כי בבגרות בפיזיקה הידע המתמטי הנדרש היה שימוש במחשבון.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
יאפ, אין יותר ספרות.
(אתה מגיימר, נכון? ראיתי תגובות שלך כמה פעמים..)
כן, אני מגיימר.
nadavs
אין יותר ספרות מזכיר לי שריפת ספרים. 😛
אל תדאג, במערכת החינוך החילונית האלימה לא שורפים ספרים. מקסימום מחברות.
nadavs
אני לצערי אאלץ לבזבז עוד דפים (עצים מסכנים…) ודיו מעטיי האהובים והנאמנים.. כי אני הולכת לגשת לחרא הזה שוב בשנה הבאה.. ככה זה כש63 לא ממש מספק את צרכיי..
לא נעים. :S
אל תדאגי, גם בשנה הבאה אנטיגונה תתאבד בסוף המחזה.
nadavs
|כשברקע יש את היידליין הבנאלי של הספייסגירלז (זה מה שיש בMTV על הבוקר)|
בעעע. לפחותכשאני עשיתי את זה לפני שנתיים, היה את נעימה ששון.. שם לפחות יש על מה לצחוק.. אנטיגונה יבש ומשעמם כמו עלים בשלכת.
אני נאלצת להסכים עם החניתות המושחזות שאתה מפנה לעבר שיטת הלימוד בספרות. אבל , מה לעשות, שאנשים בגילך מתעניינים יותר בלבוש (?) המינימלי של כל מיני זמרות , ובחיים לא יגיעו להכיר קלאסיקה הגונה אחת.
העיקר שכתבת שהחניתות הן החסימות הרגשיות של הגיבור שמפריעות לו ליצור תקשורת…
"אנשים בגילי" אולי לא מכירים בקלאסיקות (וגם לא בהגונות), אבל אם בית הספר היה מעניין אותנו בקלאסיקות האלה, אולי היו כמה אנשים שיודעים לצטט מהן. כל מה שמלמדים בבית הספר זה לצטט סיכומים.
אין מה לדאוג, כתבתי עמוד שלם על החניתות האלה, כולל על הפרעות רגשיות ועוד שטויות בסגנון הזה.
nadavs
א. ההבדל בין רומאן לנובלה, רומאן ארוך יותר מנובלה, נובלה מכילה בדרך כלל עד כ100 עמודים בערך.
ב. ענית כמעט כמוני, שירים, (עישיתי יהודה הלוי) ואנטיגונה.
בהחלט היה קליל ביותר, אין ספק וזה היה ברור שהשביתה תעשה את שלה וטוב שכך, עכשיו אנשים באמת יצאו עם בגרות מלאה…
א. תודה רבה. 🙂
ב. אני לא למדתי על יהודה הלוי, אז בחרתי במשוררת קצת יותר דכאונית. אני מקווה שלא עשית שני שירים שלו, כי זו עבירה שדינה 15 נקודות שליליות.
השביתה עשתה את שלה, אבל לא שינתה את שיטת הלימוד. אני בספק אם הבגרויות הקלות יצליחו להעלות את שיעור הזכאים.
nadavs
אני לא בטוחה אם אני קשורה למשהו אבל אתה חייב לקרוא את הספר של יאיר לפיד "אלבי סיפורי אבירים" זה כל כך אתה רק שטותי יותר וזה ספר מצחיק בשל עצמו אבל…..
וספרות מלמדים כל כך גרווע כל כך משעמם זה משהו כל כך יפה {יכול להיות כל כך יפה} אבל הורסים אותו כל כך
מי?
תודה על ההמלצה, אם אני אתקל בספר אני אקרא אותו.
ספרות, כמו שאמרתי, זה המקצוע שנעשה לו העוול השני הכי גדול במערכת החינוך (העוול הכי גדול נעשה למקצוע שמתחיל באות מ’). אבל למי איכפת מהיופי של זה, העיקר שכולם ידעו לענות על שאלות בנושא "המאהב".
nadavs
נחמד תה בטוח תקבל ציון מעולה..אני בקושי למדתי איזה 5 שעות לבגרות ולמזלי היתה לי בוחנת שנתנה לנו להעתיק על ימין ושמאל!!פתחנו ספרים מחברות ישבנו כמה בשולחן !-היא כל שניה יצאה לבדוק אם מישו מתקרב וסימנה לנו להמשיך-היה ענקקק!!
רק שלא יהיה חשד..^_^
העיקר שעברנווו זה נחמד למחוק עוד בגרות=]
אם אני אקבל ציון מעולה זה יהיה מאוד נחמד (כי אני למדתי בערך חמש דקות).
רק תשתדלו לא לגלות באיזה בית ספר אתם, או שיפסלו לכולכם את הבחינה. ;-)nadavs
אתה יודע משהו, כשקראתי במייל את הכותרת של הפוסט הזה היה לי חשש שאתה סוגר את הבלוג.
זה היה רגע מאוד מאוד עצוב מבחינתי. עד שכמובן קראתי על מה הפוסט.
אל תדאגי, הבלוג לא ייסגר כל כך בקרוב. ;-)nadavs