בחורף אין אבק

ערב טוב לכולם!

שבוע עמוס עבר על כוחותינו, שבוע שיותר מדי ממנו עבר בבית הספר. מטבע הדברים, רוב האירועים קשורים לבית הספר (כי כשאני בבית, אני לא עושה משהו שיכול לעניין אחרים), אבל יש גם אחד יוצא דופן, שקשור כמובן לאחד הדברים שאני עושה מחוץ לבית – משמש כשירות מוניות לבני משפחה.

הכל התחיל ביום ראשון עם האסון הגדול מכולם – מתכונת מלאה בספרות. המתכונת הראשונה, שעליה בוזבז יער שלם וכמות הדיו בעשרים דיונונים, היתה עוד כלום, מכיוון שלא היו בה חלקים חשובים, כמו שירה ורומן (היא גם חזרה עם הציון 72, דבר שלא הוסיף להתלהבות שלי ממנה). במתכונת המלאה, להפתעתי והפתעתם של כל מי שמכיר אותי, בחרתי בפרק השירה במקום בפרק הסיפור הקצר (תאמינו או לא). בסך הכל יצאתי עם נזק של שמונה עמודים. התחושה בסוף המבחן היתה כמו במבחן הקודם, בעיקר כי הסברתי שהמשוררת היתה בודדה בגלל שבחורף אין אבק.

להפתעתי הרבה, ביום חמישי, כשנתקלתי במורה, היא סיפרה לי שעניתי יפה מאוד על השאלות של השירים ונראה כאילו למדתי. היא שאלה אם באמת למדתי, ואני, שחונכתי לא לשקר, עניתי מיד לא. על השאלה “למה?” לא ממש ידעתי לענות, כי אין דרך כל כך טובה להגיד למורה שיש לי דברים יותר חשובים לעשות (וגם להזכיר שהבגרויות מבחינתי הן בזבוז זמן). עוד להפתעתי, נודע לי שגם על החלק של האנסין עניתי יפה, כנראה בגלל שכתבתי עשרים פעמים את המילה “מסתורין”.

באותו יום הסעתי את אחותי כמו כל יום ראשון. כשהיינו בדרך, היא הצביעה לי על קיצור דרך אפשרי שעובר בדרך עפר. אמרתי שאני אנסה אותו בדרך חזרה, הורדתי אותה איפה שהייתי צריך ונסעתי מדרך הקיצור. בדרך היה אלמנט שחזר על עצמו: חול. והרבה. אמרתי לעצמי כל הדרך “רק לא לשקוע, רק לא לשקוע”, ואכן, הגעתי לאיזור עם חול מאוד עמוק ושקעתי.

במשך עשרים דקות ניסיתי לחלץ את הגלגל ששקע, להציב משטחים מאולתרים, לנסוע לשני הכיוונים ולדחוף את האוטו בניוטרל, אבל מסתבר שרכב של כמה מאות קילוגרמים לא זז כל כך מהר מהמצב הזה כשהוא נדחף על ידי אדם אחד. החושך התחיל לרדת, אז הפעלתי את אורות החירום והבהבתי לאנשים שעברו בכביש ליד, בתקווה שיעזרו לי.

אחרי עשרים דקות באמת הגיעו שני אנשים, התארגנו במשך עשר דקות והוציאו את האוטו תוך שניה. הודיתי להם והמשכתי לנסוע, נשבע לעצמי שאני יותר לא מקשיב לעצות מאחותי (ולא יורד מהכביש). כשנכנסתי לאוטו ראיתי שני דברים: אחד, נורת ה-ABS דלקה והצביעה על כך שהמערכת לא עבדה. שניים, מד הקילומטרים הפסיק לעבוד. חוץ מזה, כל הדרך האוטו הוציא חול מהגלגלים.

בדרך הביתה הגיעה נקודה שהייתי חייב לבדוק אם האוטו יחזור לעבודה רגילה אחרי שיכבו אותו. עצרתי בצד, כיביתי את המנוע ופתחתי את ספר הנהג. לא היה כתוב שום דבר על שקיעה בחול מלבד זה שלוו הגרירה יש הברגה שמאלית. התנעתי את האוטו מחדש, ולשמחתי מד הקילומטרים חזר לעבוד, וכך גם מערכת ה-ABS. רק הרעש של יציאת החול מהגלגלים המשיך להפריע לי כל הדרך, אבל לפחות עכשיו הם נקיים.

ביום שני נשארתי בבית, וביום שלישי נסעתי לבית הספר כדי להיבחן בבחינת הבגרות במעבדת פיזיקה. בעקבות אזהרה שקיבלתי, הוטל איפול מלא על התנהלות המבחן, וכל מה שמותר לי להגיד הוא שהמבחן לא היה קשה והניסוי לשם שינוי היה נחמד מאוד. לפי המיקוד של המעבדה, חשמל ואופטיקה, המורה ציפתה למשהו בנושא הפוטואלקטרי, ואני אמרתי שמדובר במעגל חשמלי שמדליק נורה. שנינו צדקנו בצורה מסויימת – הניסוי היה מדידת מתח סף של דיודות פולטות אור (שהן כמו נורות, ומתח סף מאוד דומה למשהו בתא הפוטואלקטרי). באותו יום גם קיבלתי חזרה את המתכונות בכימיה, עם 97 במתכונת של השלוש יחידות ו-99 במתכונת של ההשלמה לחמש יחידות (כי המורה לא הצליחה למצוא הסבר למשהו בתשובות באורך דומה לזה של מבחן בספרות).

ביום חמישי שוב נסעתי למבחן בפיזיקה, הפעם מתכונת של המבחן העיוני. המורה, בניגוד למבחנים קודמים, לא היתה בבית הספר כדי להשגיח עלינו, וכך הסתובבנו חצי שעה ברחבי בית הספר עד שנמצא מורה שישגיח עלינו וכיתה שנוכל להיבחן בה. לבסוף קיבלנו את המבחנים והתחלנו לענות. השאלות לא היו קשות (גם לא קשות להבנה), אבל עדיין כמה מחברי לכיתה דרשו הסברים ממורים תמימים לאזרחות שלא ממש מבינים בפיזיקה. השאלה המטרידה ביותר היתה בנושא מערכת של ניסוי יאנג שמוכנסת לנוזל – האם כל המערכת מוכנסת לנוזל? (הרי הלייזר יירטב!). התשובה, כפי שהיתה כתובה במבחן, היא כן. בסוף המבחן קיבלנו את התשובות, ואצלי יצא בסדר גמור.

עד כאן דיווחינו לשבוע זה. בשבוע הבא אני צריך ללכת לבית הספר רק פעם אחת – למתכונת השניה בפיזיקה. כל שאר הימים אני נשאר לישון בבית.

יום טוב.

שלכם,

nadavs