שמונים

ערב טוב לכולם!


היום, אחרי שבעה חודשים, עזבתי את העבודה לעולם שכולו חופש בשבת. הסיבות מגוונות: החל מהעובדים, העבירות על חוקי העבודה והמדיניות של “דפוק את הלקוח” ועד ללקוחות עצמם שמגיעים דפוקים מהבית. אני מתמקד עכשיו יותר בעסקי האינטרנט, איפה שלא צריך לעבוד עם ישראלים או עם אנשים מהסוג הבא:


אישה אחת הגיעה לבית הקפה שנמצא במקום שעבדתי בו ונתנה לבנות שלה גירים. הבנות לקחו כלי של סוכר, רוקנו אותו, שמו בו את הגירים והתחילו לצייר על משטח העץ שנמצא בחוץ. האחראית הגיעה לשם בתדהמה וביקשה מהבנות להפסיק. הן טענו ש”אמא מרשה לנו”. “ואיפה אמא?”, “שם, היא נמצאת שם”. האמא, לפי התיאור, נראתה כאחת שבדיוק סיימה לקחת את מנת הסם היומית שלה. היא טענה ש”זו גינה ומותר לבנות לעשות ככה”. “אבל זה מקום פרטי”. “אז מה, עכשיו זה הרבה יותר יפה מהמשטח המכוער שלכם”. המקרה הזה הוכיח סופית שיש אנשים שלא יכולים לקבל אירוע מוחי.


ובנושא אחר: לפני כמה ימים בדקתי את תוצאות בחינות הבגרות לאחר שנודע לי שהן פורסמו. התוצאות, של הזוועה הגדולה ושל הזוועה הקטנה (העתקת סיכומים א’ והבעה, לא ברור איזה מקצוע הוא הזוועה הגדולה ואיזה הקטנה), זהות לחלוטין. שמונים. בהבעה, למען האמת, לא ציפיתי להרבה יותר. בשינון סיכומים דווקא הופתעתי. להזכירכם, בשנה שעברה, שלמדתי עם מורה במשך תשעה חודשים, קיבלתי ציון שמתחיל בספרה שש. לבגרות החורף הזו למדתי במשך שבועיים, לבד, מספר. שיפור של יותר מעשר נקודות. תחשבו לבד מה זה אומר על מערכת החינוך המופלאה שלנו.


היום סוף סוף נגמר העינוי האביבי השנתי. הלחם נמכר חזרה למדינת ישראל והפוביה הגדולה מחיטה נעלמת. לפני שבוע, כדי לחגוג את תחילת העינוי, היינו בליל הסדר בצד המסורתי של המשפחה. לפי המסורת, סיימנו את הסדר והאוכל לפני עשר בלילה. אחר כך כמובן היתה עוגת מצות (זה לא כשר, כי מרטיבים את המצה) ודיבורים עד חצות. מלבד תקרית עם יין אדום וחומר ניקוי אקולוגי (מים?) לא היה שום דבר מיוחד. סדר רגיל לחלוטין.


ולסיום, כחלק מהפיכתי לאידיוט של מערכת החינוך (או בשביל להוציא תעודת בגרות, תלוי איך אתם מגדירים את זה) קיבלתי שיעור ראשון בלשון עברית, מקצוע שהתברר כחסר פואנטה, אבל לא באופן קיצוני כמו היסטוריה או חביבת הקהל, ספרות. לשמחתי ניתוח משפטים אני יודע משיעורי האנגלית מארצות הברית, והחלק של הפועל לא התגלה כנורא במיוחד: יש שבעה בניינים (שבהם השווא הולך לנוח) ולכל בניין בין שלוש לחמש דירות עם אותיות. בגלל המחסור בדירות ומשבר הנדל”ן העולמי חולקו הדירות לגזרות עם שמות מטופשים כמו נל”י ונפי”ו. בסופו של דבר כל הפעלים האלה נקראים בשם נשוא שנושא משא שנקרא מושא (התיאור של המשפט הקודם מכיל יותר מדי מילות לוואי). אני מקווה שעכשיו הרעיון ברור (ולידע כללי, אני מעדיף את השווא נא, תודה).


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 19 לשמונים
  • בני.
    26/04/2008 ב20:03

    השווא נע… הוא לא יחזור יותר…   😛

    הגב
    • nadavs
      26/04/2008 ב20:11

      לא רק זה, הוא גם חטף פתח!nadavs

      הגב
      • בני.
        26/04/2008 ב20:12

        רק החולם תמיד חסר… נו. בטח… הוא חולם.

        הגב
        • nadavs
          26/04/2008 ב21:39

          הוא גם מאוד התפעל מהחלומות האלה.nadavs

          הגב
          • בני.
            26/04/2008 ב21:40

            הוא יכל להתנשא בהם על פני אחרים?

          • nadavs
            26/04/2008 ב21:54

            כן, בשבילו הם מושא לגאווה.nadavs

          • בני.
            26/04/2008 ב21:55

            הופה הופה…
            אני רואה שעברת לשפת JAVA. פה הסינטקס שונה. גם את זה מלמדים במשרד החינוך?

          • nadavs
            26/04/2008 ב22:23

            אני לא חושב שמלמדים ג’אווה. אל תשכח שזה דורש מורים שיודעים ללמד וכסף, שני דברים שאין במשרד החינוך.
            nadavs

          • בני.
            26/04/2008 ב22:24

            חינוך חסר גאווה…

  • The BIG little
    26/04/2008 ב22:43

    חחחח
    מנסח קטלני אתה.
    ועכשיו אני סקרנית לדעת אם באמת יש לי מעל 70 בהיסטורי א’.

    הגב
    • nadavs
      26/04/2008 ב23:06

      אין כזה מקצוע היסטוריה א’. יש העתקת סיכומים א’. לא להתבלבל. היסטוריה זה מקצוע שכבר לא קיים במערכת החינוך הישראלית.
      שיהיה בהצלחה עם הגילוי. ;-)nadavs

      הגב
      • The BIG little
        27/04/2008 ב1:01

        יש משהו בדבריך,
        אך איני לגמרי מסכימה עמם. דווקא ניסיתי להשתמש בראש בתשובותיי ולא בשלל הסיכומים שקראתי. כמעט בכל דבר אני מנסה להיות ה-מקורית. לא תמיד זה מצליח לי, רק שמקרה של הבגרות הזאת יש לי הרגשה סופר חיובית.

        הגב
  • עדי
    27/04/2008 ב1:06

    קיבלתי בזה  בין 96-93 
     בהצלחה 🙂   העתקת סיכומים א’  זה היסטוריה ? חח
       אני  קיבלתי   81  בזה ובכלל  היו לנו  טעיות בבגרות איזה  דפוקים   הם   🙂  

    הגב
    • nadavs
      27/04/2008 ב8:46

      זה מעיין סוג של היסטוריה.רגע, מה זה התשעים ומשהו ומה זה ה-81?nadavs

      הגב
  • דודה
    27/04/2008 ב18:09

    איך, איך, איך אתה הופך להיות יצירתי כשמדובר במקצועות ההומניים… כל המוזות העתיקות מתיישבות לך על הכתף ולוחשות שירי הלל באוזן. עכשיו אתה מבין למה המקצועות האלו כל כך חשובים??
    נ.ב.- אל תהיה זחוח מדי. לך תעשה מבחנים מהמיקוד..

    הגב
    • nadavs
      27/04/2008 ב18:51

      אם הם כאלה חשובים – למה מתייחסים אליהם כדבר הכי לא חשוב שיש?
      אני אעשה מבחנים מהמיקוד. אין מה לדאוג (אבל לדעתי עדיין מדובר בגניבה).
      nadavs

      הגב
  • לא ללא שם.
    27/04/2008 ב21:59

    ממתי להרטיב מצה זה לא כשר?:-o

    הגב
    • nadavs
      27/04/2008 ב23:32

      לפי מקורות המצויים היטב בפרטים הקטנים (ממש כמו אלוהים עצמו), הרטבת המצה גורמת לכך שהיא שוב מחמיצה ובכך מחמיצה את הפואנטה של פסח (משחק מילים מדהים, נכון?).
      אז מה אם בפה יש רוק שמורכב כמעט כולו ממים, בטח יש לזה איזה תירוץ בהלכה.
      nadavs

      הגב
  • lee (:
    28/04/2008 ב18:43

    אתה פשוט חמוד..

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.