ערב טוב לכולם!
היום, אחרי שבעה חודשים, עזבתי את העבודה לעולם שכולו חופש בשבת. הסיבות מגוונות: החל מהעובדים, העבירות על חוקי העבודה והמדיניות של “דפוק את הלקוח” ועד ללקוחות עצמם שמגיעים דפוקים מהבית. אני מתמקד עכשיו יותר בעסקי האינטרנט, איפה שלא צריך לעבוד עם ישראלים או עם אנשים מהסוג הבא:
אישה אחת הגיעה לבית הקפה שנמצא במקום שעבדתי בו ונתנה לבנות שלה גירים. הבנות לקחו כלי של סוכר, רוקנו אותו, שמו בו את הגירים והתחילו לצייר על משטח העץ שנמצא בחוץ. האחראית הגיעה לשם בתדהמה וביקשה מהבנות להפסיק. הן טענו ש”אמא מרשה לנו”. “ואיפה אמא?”, “שם, היא נמצאת שם”. האמא, לפי התיאור, נראתה כאחת שבדיוק סיימה לקחת את מנת הסם היומית שלה. היא טענה ש”זו גינה ומותר לבנות לעשות ככה”. “אבל זה מקום פרטי”. “אז מה, עכשיו זה הרבה יותר יפה מהמשטח המכוער שלכם”. המקרה הזה הוכיח סופית שיש אנשים שלא יכולים לקבל אירוע מוחי.
ובנושא אחר: לפני כמה ימים בדקתי את תוצאות בחינות הבגרות לאחר שנודע לי שהן פורסמו. התוצאות, של הזוועה הגדולה ושל הזוועה הקטנה (העתקת סיכומים א’ והבעה, לא ברור איזה מקצוע הוא הזוועה הגדולה ואיזה הקטנה), זהות לחלוטין. שמונים. בהבעה, למען האמת, לא ציפיתי להרבה יותר. בשינון סיכומים דווקא הופתעתי. להזכירכם, בשנה שעברה, שלמדתי עם מורה במשך תשעה חודשים, קיבלתי ציון שמתחיל בספרה שש. לבגרות החורף הזו למדתי במשך שבועיים, לבד, מספר. שיפור של יותר מעשר נקודות. תחשבו לבד מה זה אומר על מערכת החינוך המופלאה שלנו.
היום סוף סוף נגמר העינוי האביבי השנתי. הלחם נמכר חזרה למדינת ישראל והפוביה הגדולה מחיטה נעלמת. לפני שבוע, כדי לחגוג את תחילת העינוי, היינו בליל הסדר בצד המסורתי של המשפחה. לפי המסורת, סיימנו את הסדר והאוכל לפני עשר בלילה. אחר כך כמובן היתה עוגת מצות (זה לא כשר, כי מרטיבים את המצה) ודיבורים עד חצות. מלבד תקרית עם יין אדום וחומר ניקוי אקולוגי (מים?) לא היה שום דבר מיוחד. סדר רגיל לחלוטין.
ולסיום, כחלק מהפיכתי לאידיוט של מערכת החינוך (או בשביל להוציא תעודת בגרות, תלוי איך אתם מגדירים את זה) קיבלתי שיעור ראשון בלשון עברית, מקצוע שהתברר כחסר פואנטה, אבל לא באופן קיצוני כמו היסטוריה או חביבת הקהל, ספרות. לשמחתי ניתוח משפטים אני יודע משיעורי האנגלית מארצות הברית, והחלק של הפועל לא התגלה כנורא במיוחד: יש שבעה בניינים (שבהם השווא הולך לנוח) ולכל בניין בין שלוש לחמש דירות עם אותיות. בגלל המחסור בדירות ומשבר הנדל”ן העולמי חולקו הדירות לגזרות עם שמות מטופשים כמו נל”י ונפי”ו. בסופו של דבר כל הפעלים האלה נקראים בשם נשוא שנושא משא שנקרא מושא (התיאור של המשפט הקודם מכיל יותר מדי מילות לוואי). אני מקווה שעכשיו הרעיון ברור (ולידע כללי, אני מעדיף את השווא נא, תודה).
יום טוב.
שלכם,
nadavs
לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה
בני.
26/04/2008 ב20:03השווא נע… הוא לא יחזור יותר… 😛
nadavs
26/04/2008 ב20:11לא רק זה, הוא גם חטף פתח!nadavs
בני.
26/04/2008 ב20:12רק החולם תמיד חסר… נו. בטח… הוא חולם.
nadavs
26/04/2008 ב21:39הוא גם מאוד התפעל מהחלומות האלה.nadavs
בני.
26/04/2008 ב21:40הוא יכל להתנשא בהם על פני אחרים?
nadavs
26/04/2008 ב21:54כן, בשבילו הם מושא לגאווה.nadavs
בני.
26/04/2008 ב21:55הופה הופה…
אני רואה שעברת לשפת JAVA. פה הסינטקס שונה. גם את זה מלמדים במשרד החינוך?
nadavs
26/04/2008 ב22:23אני לא חושב שמלמדים ג’אווה. אל תשכח שזה דורש מורים שיודעים ללמד וכסף, שני דברים שאין במשרד החינוך.
nadavs
בני.
26/04/2008 ב22:24חינוך חסר גאווה…
The BIG little
26/04/2008 ב22:43חחחח
מנסח קטלני אתה.
ועכשיו אני סקרנית לדעת אם באמת יש לי מעל 70 בהיסטורי א’.
nadavs
26/04/2008 ב23:06אין כזה מקצוע היסטוריה א’. יש העתקת סיכומים א’. לא להתבלבל. היסטוריה זה מקצוע שכבר לא קיים במערכת החינוך הישראלית.
שיהיה בהצלחה עם הגילוי. ;-)nadavs
The BIG little
27/04/2008 ב1:01יש משהו בדבריך,
אך איני לגמרי מסכימה עמם. דווקא ניסיתי להשתמש בראש בתשובותיי ולא בשלל הסיכומים שקראתי. כמעט בכל דבר אני מנסה להיות ה-מקורית. לא תמיד זה מצליח לי, רק שמקרה של הבגרות הזאת יש לי הרגשה סופר חיובית.
עדי
27/04/2008 ב1:06קיבלתי בזה בין 96-93
בהצלחה 🙂 העתקת סיכומים א’ זה היסטוריה ? חח
אני קיבלתי 81 בזה ובכלל היו לנו טעיות בבגרות איזה דפוקים הם 🙂
nadavs
27/04/2008 ב8:46זה מעיין סוג של היסטוריה.רגע, מה זה התשעים ומשהו ומה זה ה-81?nadavs
דודה
27/04/2008 ב18:09איך, איך, איך אתה הופך להיות יצירתי כשמדובר במקצועות ההומניים… כל המוזות העתיקות מתיישבות לך על הכתף ולוחשות שירי הלל באוזן. עכשיו אתה מבין למה המקצועות האלו כל כך חשובים??
נ.ב.- אל תהיה זחוח מדי. לך תעשה מבחנים מהמיקוד..
nadavs
27/04/2008 ב18:51אם הם כאלה חשובים – למה מתייחסים אליהם כדבר הכי לא חשוב שיש?
אני אעשה מבחנים מהמיקוד. אין מה לדאוג (אבל לדעתי עדיין מדובר בגניבה).
nadavs
לא ללא שם.
27/04/2008 ב21:59ממתי להרטיב מצה זה לא כשר?:-o
nadavs
27/04/2008 ב23:32לפי מקורות המצויים היטב בפרטים הקטנים (ממש כמו אלוהים עצמו), הרטבת המצה גורמת לכך שהיא שוב מחמיצה ובכך מחמיצה את הפואנטה של פסח (משחק מילים מדהים, נכון?).
אז מה אם בפה יש רוק שמורכב כמעט כולו ממים, בטח יש לזה איזה תירוץ בהלכה.
nadavs
lee (:
28/04/2008 ב18:43אתה פשוט חמוד..