צהריים טובים לכולם!
בשעה זו ובשעות הקרובות יצאו מליוני ישראלים לכבישים על מנת לעמוד בהם ולהקשיב לרדיו. המטרה בהאזנה לרדיו היא לא באמת כדי להקשיב לשירים, אלא כדי לשמוע איפה הפקקים, להגיד “יש! אמרו את הפקק שלנו!” ואחר כך “רגע, אמרו שאין פקק בכביש 385, בואו ניסע ממנו”. חמש דקות אחר כך כביש 385 מתמלא עד אפס מקום ומאריך את הקראת הפקקים לעשר דקות.
פסח הוא לא באמת חג של יציאה לחירות. הוא חג של עבדות. עבדות למסורת מציקה, פקקים של חמש שעות לכל כיוון וחוקים דתיים חסרי כל הגיון. עבדות לסיפור מאוד נחמד שכתב אנורקס (מי יכול לחכות את כל הזמן הזה עד האוכל?) ואכילת אריחי רצפה. וכמובן, אין עבדות ללא פחד. פחד מלחם. לא סתם פחד, פוביה.
בשבוע הקרוב, כדי לעורר מהומה בירושלים, כל מה שיש לעשות זה לזרוק פיתות מהשמים. מכיוון שאסור גם לחשוב על חמץ, מיד יהפכו כולם לחוטאים גדולים והנאת חג הפסח תיהרס להם. אז מה אם בשביל החג אנשים מענים את עצמם בשביל לנקות את הבית, לבשל לחמישים איש, לחפש פירורי לחם עם נר ולשרוף גני ילדים (כן, גננת אחת הצליחה לשרוף את הגן במהלך ביעור חמץ. ללא ספק המקום נקי). העיקר ההנאה מהחג. איזו הנאה? לא ידוע, אבל בטח יש. הרי כתוב בתורה.
החירות תגיע כשאנשים יבינו שאין מה לפחד מלחם, והעובדה שאנשים לא השתמשו בקמח תופח לפני 4000 שנה לא אומרת שגם השנה אנחנו צריכים לאכול סיבית. זה בסדר אם רוצים לשמור על מסורת ולא לאכול חמץ בפסח, אבל אין צורך להיות אובססיביים. יש אנשים שלא מתקלחים בפסח מחשש שבמים יש פירור לחם שזרקו אנשים למים או עף מהחלון של מאפייה בסוריה (חבל רק שהם באים לנחלים והפארקים הלאומיים עם חמישים שכבות בגדים עליהם, זה לא עוזר לריח). האובססיה הזו לגבי החג מוציאה אנשים משלוותם, ובטח שלא עוזרת להשתחרר מהעבדות.
לפחות דבר טוב אחד מביא איתו חג הפסח: עוגת מצות. חבל שמוכרים את הדיקטים האלה רק חודש בשנה.
ובנימה אופטימית זו, חג שמח לכולם.
שלכם,
nadavs
לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה
בני.
19/04/2008 ב17:14"ילדים יקרים… פסח נגמר. אבל אין גן, הוא נשרף… לא. לא היה סכסוך של ההורים עם הגננת" 😐
"אז מה?" 😮
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחמץ!!! 😛
nadavs
19/04/2008 ב17:36לפחות הילדים ילמדו מוקדם את השיר "בשנה הבאה נשרוף את בית הספר" (בחג הלא נכון, אבל העיקרון זהה).
nadavs
איי-לוב-יו
19/04/2008 ב18:56בלוג מצחיק ומדהים!!!!!!!
נורא אהבתי
nadavs
20/04/2008 ב0:57תודה רבה. :-Pnadavs
רונה
20/04/2008 ב23:59נראה שביקורת נוקבת היא המקצוע החביב עליך הא?
נימה אופטימית? אני לא חושבת, אבל אתה קצת אובססיבי בלהגיד שאנשים אובססיבים לגבי חמץ בפסח הלא כך?
טעות גמורה בידיך!!! לא כל האנשים כל כך אובססיביים וחוץ מזה מתי תהיה לך עוד פעם להיפגש עם המשפחה שלך? ולעשות שטויות ולצחוק ביחד? גם אם אתה לא ממש מחבב את המשפחה שלך זה ממש לא חשוב לא כל חג הוא רק ללכת כעיוור אחרי מסורת מלפני 4000 שנה, אלא להיפגש עם חברים משפחה מה שתרצה…………
אז חג שמח וכשר 😉
nadavs
21/04/2008 ב10:16אין לי בעיה להיפגש עם המשפחה, אבל שימי לב מה אנשים עושים כדי לברוח מחמץ. צריך להירגע קצת עם זה.
nadavs
ניקה
23/04/2008 ב17:24הצחקת אותי, מגניב.
nadavs
23/04/2008 ב18:05תמיד שמח לעזור. 🙂
nadavs
^^
24/04/2008 ב0:48אביסרור?
שלציפונדרה.
24/04/2008 ב9:49השכנים שלי פעם הבעירו את השכונה כשהילד בין השמונה עשה ביעור חמץ לבדו בשביל כל המשפחה
nadavs
24/04/2008 ב23:27לפחות הוא עזר לכל השכנים בדרך. כל הכבוד לילד על ההתחשבות.
nadavs
עדי
24/04/2008 ב11:09:-P;-):-P
אחלה פוסט מצחיק 🙂
nadavs
24/04/2008 ב23:28תודה רבה. שמח שנהנית. :-)nadavs
פרנצ’סקה.
24/04/2008 ב22:54אתה מוכשר. מזל טוב.
nadavs
24/04/2008 ב23:29תודה רבה! 😛
nadavs
עדי
25/04/2008 ב17:00ציטטתי אותך וזה התקבל>:D<
nadavs
25/04/2008 ב23:00כן, ראיתי. 🙂
תודה רבה.
nadavs
ms. snow
25/04/2008 ב18:45בלי קשר לפוסט..
איפה ומתי היית בארה"ב? גם אני נוסעת עכשיו לשנתיים ויהיה מעניין לשמוע..
nadavs
25/04/2008 ב23:01הייתי בלוס אנג’לס בשנים 2004-2006.לאן את נוסעת?nadavs
The BIG little
26/04/2008 ב22:36😛 כמה שאני אוהבת את ידידי הבדרן. שנון ובדרן!
אין עלייך נדב!