צהריים טובים לכולם!
אתם בטח שואלים את עצמכם איך הלך לי בתחרות הכספות. ובכן, הסיפור הוא פשוט. לא הלך. כלום. שום דבר. בסדר, אז כן יצא מזה משהו: ראינו רעיונות מעניינים ולא היינו יומיים בבית הספר. גם אכלנו בקפיטריה של מכון וייצמן (לפי ה”מחנכת” שלי, יש לקרוא את המילה קפיטריה עם דגש באות פ’).
פרטי התחרות לא כל כך מעניינים, מלבד שתי כספות, שתיהן מקנדה. שתיהן היו מאוד מיוחדות: עשינו מה שצריך כדי לפתור אותן, אבל הן לא עבדו לנו. למדגימות, לעומת זאת, הן עבדו לא רע. אחת הכספות אפילו בקושי עבדה למדגימה. לכספת שלנו, לעומת זאת, פרצו פעמיים מתוך שמונה או תשע. אנשים לא קלטו את הרעיון עם הצבעים וחשבו שאם יש צל זה אומר שיש שם עוד ספרה.
בסופו של דבר הוקרנה רשימת המקבלים מאה בבגרות והקבוצה שלי נעדרה מהרשימה, מה שאומר שנצטרך לבוא לבית הספר ולהקשיב למורה שעתיים. נהדר. הזוכות, דרך אגב, היו הקנדיות עם הכספת הבלתי אפשרית. אמנם היא היתה יפה מאוד, אבל הפתיחה שלה היתה כמעט בלתי אפשרית אפילו לקבוצה שבנתה אותה (הקבוצה, דרך אגב, לא הצליחה לפתוח את הכספת שלנו).
ובנושא אחר, היום יתקיים יום שנור, היום בו מיטב אמני ישראל מתגייסים לעזור לילדים של בעלי החברות הגדולות. על מנת לשמור על הצופים ישתמשו בקשת בטריק הרגיל של ארץ נהדרת בסוף המשדר ולא באמצע. תרבות התרומות הישראלית הזאת מאוד מרגיזה. הרי לחברה גדולה לא איכפת לתרום מליונים – מס הכנסה ישמח להחזיר לה את כל זה. לאזרחים דווקא כן איכפת לתרום, כי מס הכנסה לא ישלח להם בחזרה צ’ק על סך התרומה שלהם. אבל לא נורא, העיקר שקיפוד ודובה יגידו טו-אוב ויזכירו שהממשלה לא עוזרת לאף אחד (את העובדה שהאנשים שתורמים להם לא עושים הרבה כדי לשנות את המצב לא מזכירים).
אבל למרות כל הבעיות האלה, אזרחי ישראל השפויים מוזמנים לחגוג את האיום הגדול ביותר בהיסטוריה – איום על 14 מליון אנשים. מדובר כמובן בהצמדת האקדח לרקה של היהדות (או שטות אחרת בסגנון) שביצע בית המשפט בביטול הרשאות של חוק החמץ. הגיע הזמן שיבוטל החוק המיותר הזה, חוק שגורם רק לסכסוכים ואינו ניתן לאכיפה. הדתיים צריכים להפסיק להציק לציבור, כי זה לא יגמר טוב. אולי צריך להזכיר להם את שינוי.
ולסיום, היום בעשר נשמעה אזעקה ברחבי הארץ, ובין היתר גם כאן. מכיוון שהחדר שלי הוא ממ”ד, רצתי מיד למרחב לא מוגן כדי לראות מה כתוב בטלוויזיה. כשהתברר שהמילה הנכונה היא “כלום”, חזרתי לחדר כדי לעסוק בדברים חשובים יותר – “שום דבר”. אכן, יום עמוס.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
לפי דעתי אתה צודק בקשר לחמץ גם התווכחתי על זה עם אחד המגיבים הדתיים שלי. יש איתם בעיה שהם רוצים לכפות על כולם את רצונותיהם אבל הם לא מסכימים לרצונותיהם של אחרים. וזו בעיה.
יש אנשים שלא מודעים לסביבה. מזה פורצות מלחמות אחר כך.
nadavs
מסכימה עם שניכם, אבל תחשבו גם על דברים אחרים לרגע: א) איך מסורת החג תישמר אם לא כולם יחוייבו לא לקנות חמץ בפסח, הרי ממילא חילונים שלא שומרים יכולים לקנות חמץ לפני ולשמור בבית, זאת לא ממש עילה לריב.
ב) האם אתם באמת לא נוהגים לפעמים בצורה שתיארתם כשלילית? כי אני על עצמי לא בטוחה. זה לא ממש קל לאהוב או לדגול בדברים מסויימים ולגלות שהסביבה לחלוטין נגדכם או כמות גדולה שבה.. ואז הכי קשה להתנגד לדחף להשליט את דעתינו על הכלל, כדי לא להרגיש שונה אולי.
אל תהיו יפיי נפש ותגידו לי שזה כלכך קל, כי זה יהיה שקר גדול.
ולנדב בלבד-
"… רצתי מיד למרחב לא מוגן כדי לראות מה כתוב בטלוויזיה. כשהתברר שהמילה הנכונה היא "כלום", חזרתי לחדר כדי לעסוק בדברים חשובים יותר – "שום דבר". אכן, יום עמוס."
אני מבינה ש"כלום" זו מילה פופולרית בקרב רבים לאחרונה.. כולם בהפסקה?