חם ומגעיל

ערב טוב לכולם!

חודש מרץ (החודש החשוב ביותר בשנה) נפתח בשבוע שעבר בגילוי מפחיד – המקום בו אני עובד שוב פעם פתוח עד שש בערב. את זה כמובן גיליתי בארבע וחצי, כשניחמתי את עצמי שיש לי רק עוד חצי שעה עד שאני חוזר הביתה. לשמחתי הניחומים העצמיים עבדו וסיימתי באותו יום בחמש. היום זה לא עבד. היה היום בעבודה חם ומגעיל.
את העובדה שהיה (ועדיין) חם כולם יודעים. מד הטמפרטורה באוטו לא התבייש להציג מספר גבוה משלושים מעלות. למה מגעיל? כי אני צריך לעבוד עם אנשים. אנשים ישראלים. זה מגעיל.
לדוגמה, משום מה כל הרוסים בטוחים שאני מדבר רוסית באופן שוטף ומתחילים לדבר איתי ברוסית. מכיוון שהמילים היחידות שאני יודע ברוסית הן “דה” ו”נייט”, אני שותק (כי הם ממילא מתעלמים ממני עד שהם מגלים שאני מתעלם מהם) ומחכה שהם יקלטו שאני לא מבין מילה. ברגע שהם עולים על העניין הם שואלים (ברוסית) אם אני מבין רוסית, ולאחר שאני אומר שלא הם מתחילים לדבר רוסית עם מבטא עברי (כלומר אומרים “כמה” ואז צמח ברוסית). זה מאוד מקשה את העניין, בייחוד שמגיעים לשלב התשלום, בו כולם כמובן משלמים בכרטיס אשראי שאפשר לקבל בו הנחה, ואז אני צריך להסביר להם כמה נקודות זה, מה זה נקודות, ואת העובדה שעם כמות הנקודות שיש להם הם יכולים לקבל הנחה של חצי שקל. זה לא תמיד עובד.

עוד התנהגות די מגעילה היא הידחפות בתור שיש שם באופן קבוע. כשמישהו מגיע אלי בשעת עומס כמעט תמיד יגיע אחד מהצד השני ויגיד “אופס, לא ידעתי שהתור משם”. היום נשבר השיא כשמישהי רצה לתפוס את התור שלה שהיא עזבה חמש דקות קודם תוך כדי שהיא עוקפת זוג אחר שהגיע לקופה. ניסיתי להסביר לה שלמרות שאנחנו בישראל יש עדיין קצת הגיון באוויר, אבל היא סירבה להבין ואמרה “אבל אני כבר הייתי בתור, רק הלכתי להחליף אותו הוא שבור” (במבטא רוסי כבד, בלי פסיקים). למזלה לזוג השני היה קצת שכל והוא נתן לה להיות קודם, אחרת אני לא רוצה לדעת מה היה קורה.

וחוץ מזה, היה חם. מאוד.

היום הוא יום האישה הבינלאומי, שהוא הזדמנות נהדרת למכור פרחים. מלבד זה הוא גם הזדמנות מצויינת לראות שגברים מרוויחים בממוצע יותר מנשים אבל לשכוח שיותר נשים עובדות במקצועות שמרוויחים בהם פחות (לדוגמה, טוחנת שכל – מורה). זה כמובן לא מונע ממהדורות החדשות ומהעיתונים להיפתח עם כותרות של פערי שכר משמעותיים בין המינים. הכל בשביל המכירות והרייטינג.
יום טוב ושוויוני.

שלכם,

nadavs