חינוך ביתי

צהריים טובים לכולם!

ביום שני, למי שאין לו מורה להבעה עם אייקיו ברמה אמריקאית, התקיימה בחינת הבגרות בהבעה. יום לפני הבגרות קיבלנו חזרה את המתכונות (שהיא בדקה חמש דקות קודם), ושיטת הראש הקטן הוכחה כמוצלחת עם 85. בנוסף התברר שכשכיתת הגאונים לא מקבלת את המאה שלה בציון המגן, מתחיל הבכי. בגלל העניין הפעוט הזה הלכו המורה לספרות והמחנכת לדבר עם ה”מורה” להבעה ושכנעו אותה להעלות לכולם את ציון ההגשה. נו, בטח עכשיו יגישו אותי על מאה (הסיכוי לזה שווה לסיכוי שאמריקאי יגיע לאייקיו של מאה).

המבחן עצמו היה לא רע עם נושאים שאפשר לכתוב עליהם. הראשון היה על הנוער של ימינו, “נוער המסכים”. אין לי מושג איך אפשר לכתוב על זה יותר משלוש שורות, אבל היו כאלה שהצליחו למלא שלושה עמודים. הנושא השני היה ירקות אורגניים ויעילותם הבריאותית המוטלת בספק, נושא שכמעט כתבתי עליו מכיוון שאין כמו לכתוב על משהו שמנותק מהמציאות ועדיין גורם לאנשים לקנות כמו עדר. הנושא הרביעי (כן, דילגתי כרגע על השלישי) היה מוזיקת שוליים, נושא שאני מבין בו כמו שאני מבין בגידול ירקות אורגניים. הנושא החמישי היה משהו עם תיירות (בתור אחד שאף פעם לא שרף חדר בבית מלון אין לי כל כך הרבה לכתוב בעניין) והנושא השישי היה על דחיה של דברים חשובים (כמו לכתוב בבלוג). אני נורא מתחבר לנושא הזה, אבל הוא היה חשוב מדי, אז דחיתי אותו לפעם אחרת.

והנושא השלישי, זה שכמעט זכה ממני לשישה עמודים, הוא נושא החינוך הביתי. הקטע המצורף היה מאמר בווינט שהראתי להורים שלי ובו מסופר על ילדים שנשארים ללמוד בבית וכמה זה תורם להם (את החלק של התרומה הם קיצצו בבגרות, וגם איתו ההורים שלי משום מה החליטו שאני אלך לבית הספר). בהתחלה היתה לי טעות קטנה בהבנת ההוראות, וחשבתי שצריך לכתוב יתרונות וחסרונות של כל שיטה – בית הספר והחינוך הביתי. הטיוטה כמעט התארכה לחמישה או שישה עמודים, אבל כשהבנתי את העניין יצא לי בסופו של דבר חיבור של שלושה וחצי עמודים. אין מה לדאוג, נושא בית הספר הובהר שם היטב.

ובעניין אחר, היום בעיתון של נתניה נכתב שתוך חמש שנים תהיה בנתניה רכבת קלה. זה פשוט נהדר. אם זה יתבצע בצורה טובה זה סוף סוף יפחית את מספר הרכבים על הכבישים הנתנייתים המדהימים. בנוסף למסלול של הרכבת, מהנדסי התנועה צריכים לתת את דעתם בנושא אחת חשוב – הנהגים. בכל שיעורי הנהיגה שלי מעולם לא למדתי להתמודד עם רכבת חשמלית על הכביש (מסיבות כאלה ואחרות). גם נהגי נתניה האחרים לא למדו, ואני משוכנע שכמה מהם יהיו בטוחים שהם יכולים לפנות שמאלה מול רכבת או להפריע לה בנתיב. רק שלא ישכחו להרחיב את בתי החולים באותה הזדמנות.

ולסיום, היום נכתב בעיתון שתלמידי ישראל עייפים ולא מרוכזים בלימודים. לא יאומן, מעניין למה זה. אולי כי יש שעות אפס שמחייבות חלק מהתלמידים לקום בשש בבוקר, או שזה בכלל בגלל שאנחנו צריכים לקום שעתיים לפני תחילת הלימודים בגלל ההסעות? ואולי בגלל שהלימודים מעניינים כמו הפריימריז למפלגה הרפובליקנית בארצות הברית? בכל מקרה, כדאי שיתעוררו שם במשרד החינוך, למרות שזה קשה עם כל שעות האפס האלה.

עוד 13 ימים הבלוג חוגג שלוש שנים. משאיות עמוסות בלונים עושות את דרכן אל שרתי נענע ברגע זה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs