בחזרה לאסון

ערב טוב לכולם!

השביתה נגמרה, החופש נגמר, ואני שוב נאלצתי ללכת לאותו מקום נוראי שסוחט את המוח עד שהוא מתייבש ומת. זה כמובן לווה בהארכת החופשה עד יום ראשון, בגלל שביום חמישי הודיעו לי שהכיסא שלי בכיתה מושבת ואין לי מה לבוא. לכל זה נלוו גם הסברים ודוגמאות על למה הייתי צריך להיות בבית.

אז ביום ראשון חזרתי למטחנה, כשעל הבוקר יש אזרחות עם מורה חדשה. להפתעתי הרבה, הסתבר שיש מורים שיכולים לא להכתיב, לא להפנות לסיכומים באינטרנט ולא לשעמם(!) (נו, טוב, ברוב הזמן לא לשעמם) בשיעור. למען האמת, בתחילת השיעור די ישנתי, אבל ברגע שהיא אמרה שאין סיכומים באינטרנט התעוררתי והתחלתי להקשיב. סוף סוף מורה שיודעת מה היא עושה. היא אמנם הזכירה את הבגרויות כל שתי דקות, אבל חוץ מזה השיעור (הכפול, כאן הגיעה המכה) היה בסדר גמור. רק שיישאר ככה ושלא תיכנע לדרישות מכיתת החרשנים.

שיעור ספרות לא היה, אז היתה לנו שעה פנויה לפני מתמטיקה. לאחר ההפסקה הארוכה, הסתבר שביום חמישי המורה החליט שהוא מתקדם בחומר (שני עמודים שלמים). החומר אמנם היה חדש אבל לא קשה, וברגע שהובנה הפואנטה יכולתי לחזור לישון כהרגלי בשיעור.
אתמול, לעומת זאת, יכולתי לישון כל השיעור כי הוא שוב לימד משהו שלמדתי כבר פעמיים. לאחר מכן היה שיעור ספרות שבו המורה לא הכתיבה ואמרה שנלמד את הספר “בעל זבוב” בשיטה קצת שונה (בטח, אחרי שאמא שלי אמרה לה ביום הורים שאי אפשר ללמד מסיכומים מהאינטרנט). אולי זה יעזור קצת להעלות את הממוצע הלא משהו שלי.

בהבעה המורה שוב הצליחה לסתור את עצמה בשיעור שמונה עשרה פעמים ולהגיד הרבה שום דבר. היא ממש משתפרת.

היום הייתי שוב במבחנים של הצבא. שוב ראיתי את הסרט על מודיעין, אבל הפעם לא היתה המאבחנת המעצבנת, אלא אחת יותר מעצבנת. לשמחתי יצאתי מוקדם הפעם בגלל שלא הייתי צריך לעשות את שאלון 300 שוב.

ולסיום, היום בבוקר, כשנסעתי לרכבת (שאיחרה), ראיתי אמבולנסים נוסעים לכיוון כביש 6. התברר שבאמת היתה תאונה שם. ראיתי שלושה אמבולנסים ושתי כבאיות, ולא היו מכוניות שנתנו להם לעבור אם היה להן ירוק. אחרי הכל, הרבה נהגים חושבים שהזמן של האמבולנס שווה פחות מהזמן של כל אחד אחר.
יום טוב.

שלכם,

nadavs