עוד חוזר השיעמום

ערב טוב לכולם!


ביום שלישי נגמר לי סוף סוף המלווה. השמחה בבית היתה גדולה, ובמיוחד השמחה שלי כי יכולתי סוף סוף לצאת מבית הספר בלי להיות באוטובוסים המדהימים שאנחנו מקבלים מבית הספר. אתמול אפילו נסעתי עם האוטו עד הרצליה לאחד הקורסים. כל הנסיעות האלה הבהירו דבר כלשהו יותר מתמיד: ישראלים נוהגים נורא. אתמול עליתי על מחלף נתניה כדי לרדת לכביש החוף. בלי קשר לזה שעברו עשר דקות מהרגע שהגעתי למחלף ועד שירדתי לכביש החוף, היו שם דברים שמשטרה היתה צריכה לעצור מיד. אנשים נוסעים בנתיב הימני, זה שממנו יורדים לחיפה, אבל בסוף חוזרים שמאלה. העקיפה הזאת יכולה להוציא מהכלים. אבל כשיש איזה תמרור עצור במקום שכוח אל שמסתתר מאחורי שיח, מיד יקפוץ שוטר על כל נהג מסכן שפספס את התמרור. משטרה מדהימה. עושים את מה שקל לעשות במקום את העבודה הרצינית.
ובבית הספר, כרגיל, שעמום לא נורמלי. גם המורים נהיו קצת לא נורמלים, במיוחד המורה להבעה. מסתבר שחסרים לה כמה ברגים בראש. לדוגמה, ביום רביעי היא התעצבנה כי כולם דיברו בשיעור ולא הקשיבו למה שהיא אומרת. כתוצאה מכך, היא אמרה שהיא משחררת אותנו בדיוק בשעה שבה נגמר השיעור. לחרדתה, היא גילתה שהשיעור נגמר בשלוש וארבעים ולא שלוש וחצי כמו שאמרנו לה בתחילת השנה (הכוונה ב”אמרנו” זה “אמרתי”). היא התעצבה, צעקה קצת שלוש דקות ושיחררה אותנו בשלוש וחצי. ככה זה כשהשכל יוצא לטיול ולא חוזר לעולם.


באזרחות היה מבחן ביום ראשון. הוא היה קל בצורה שלא תיאמן. אבל מה, מרוב שהוא היה קל וקצר המורה לא הספיק לבדוק אותו בארבעה ימים (הוא בטח היה נורא עסוק). ביום ראשון הוא יחזיר לנו את הבדיחה הזאת.


במתמטיקה המורה קצת יצא מדעתו ועשה לנו בוחן ביום חמישי. מה שיותר הפתיע זו הרצינות שבה כולם בזבזו חצי שיעור על הבוחן הזה. זו היתה שאלה כל כך קלה שמי שלא הצליח לעשות אותה צריך לשאול את עצמו שוב האם הוא מתאים לחמש יחידות. כמובן שאחרי זה נמצאה השאלה בספר לימוד שלנו. מקוריות זה לא צד חזק של המורה.


בית הספר באופן כללי נהיה מקום נוראי להיות בו. בזבוז הזמן הזה שכולו מוקדש לשום דבר, כלום, או מבחן של שעתיים ביוני היה יכול להיות מנוצל הרבה יותר טוב. אם מערכת החינוך היתה משקיעה קצת יותר מאמץ בללמד את המקצוע עצמו ופחות בללמד איך לעבור את הבגרות באותו מקצוע, מצבנו היה הרבה יותר טוב. אבל לאף אחד לא איכפת, כולם מרוכזים במורים שרוצים כסף והפחתת מספר התלמידים בכיתה. אמנם זה יעזור, אבל רק לממוצעי הבגרות. למידה אמיתית לא תצא מזה.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

5 מחשבות על “עוד חוזר השיעמום”

  1. השאלה אם להיות ב 5 יח"ל היא שאלה שצריכה להעסיק יותר תלמידים.
    כשיש אינפלציה מטורפת בכמות התלמידים שלומדים ברמה הכי גבוהה ובנוסף עליה חדה מאד בממוצע הציונים, זה אומר משהו. ולא בהכרח משהו טוב.

    וכן, אנחנו, כישראלים, נוהגים בצורה זוועתית.
    סע בזהירות.

    1. כל השיטות המפגרות כמו המיקוד הן אלה שמובילות לממוצעים אינפלציוניים כאלה. כשמאכילים מישהו בכפית, הוא ייקח הכי הרבה שהוא יכול.
      nadavs

  2. העניין המטומטם בשביתה:
    מערכת החינוך בארץ היא במצב של עוגה ממלח במקום סוכר, ומן הסתם זה לא טעים, אבל במקום להכין עוגה מחדש, מתעסקים בכך שהדובדבן על הקצפת לא יושב טוב. כלומר, למי אכפת איך יושב על העוגה הדובדבן, אם היא בכלל לא עשוי נכון בבסיס?
    אותו דבר במערכת החינוך ואתה רואה את זה יום יום.

    1. זה קשה להכין מחדש. שום פוליטיקאי לא חושב יותר מחודש קדימה כשיש טובות אישיות לארגן ובחירות כל שנתיים.
      nadavs

      1. בעיקר כמו הנוכחי, שכמה שאני לא מסכימה עם הרוב בקשר לתפקוד שלו, עסוק יותר מדי בדיבורים מאשר בעשייה של ממש.
         
        גם אם מורים ירוויחו מיליון דולר ליום עבודה, המערכת חינוך שלנו לא תשתנה בהרבה, כי הבסיס רקוב לחלוטין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה