שיפוצניקים אמינים

ערב טוב לכולם!
לאחר עיכובים רבים, בסוף ספטמבר התחילה סוף סוף הבנייה אצלינו בבית. אמא שלי החליטה שהיא צריכה להתחיל לעבוד מהבית, ולשם כך היא צריכה מקום. המבנה הזוכה היה המחסן שהורחב, ובעוד כמה ימים אמור להיות מוכן לשימוש. כמובן שלבנות יהיה לנו קצת קשה לבד, לכן הזמנו שיפוצניק שיעשה את העבודה. עשינו בירור בין שניים ולקחנו את זה שהבטיח שאצלו אין פועלים ערבים שמפריע להם הרמדאן וכל החגים האלה מסביב.
ביום המיועד התייצבו כאן השיפוצניק ושני ערבים. הם התחילו להרוס את הקיר (ולהעיר אותי בבוקר) כדי להרחיב את המחסן. כמה ימים אחר כך, כשהצטברה מספיק פסולת בניין כדי לבנות קניון, הם פתאום נזכרו שיש להם איזה חג ולא יכלו לבוא. ככה התנהלה הבנייה, יום כן, יום לא ויום למה לא.
כשהתחילה הבניה, אבא שלי ישר ביקש למדוד את הגג כי מזג האוויר השתנה וגשם לא ממש יעזור. כמובן שזה נדחה ונדחה. ביום שני (שבו שוב הוכחה יכולת הניווט למקום הלא נכון המצויינת שלי), אחרי שהפועלים חזרו מחופשת איד אל פיטר (שכמובן לא היתה צריכה להפריע להם), דיבר אבא שלי עם השיפוצניק שהודיע לו שהעובדים יהיו באילת ביום רביעי. אלוהים יודע למה. זה כבר הראה להורים שלי שאת השיפוץ הבא הם כנראה יעשו עם מישהו אחר.

בבית הספר כמובן ממשיך להיות משעמם. המחנכת שלי מתחילה להפגין סימני פאניקה מסויימים והיא צועקת ומעיפה אנשים מהכיתה. חוץ מזה, בית הספר מראה סימני קמצנות מתקדמים. כשביקשנו להדפיס את דוח המעבדה בחדר המחשבים, התבקשנו להביא אישור מהמורה. המורה לא יכולה לתת אישור כי לבית הספר יש קיצוצים. גם סתם להיות בשיעור מחשבים דורש אישור (אלוהים יודע למה), ואני ועוד כמה היינו צריכים לבקש אישור מיוחד להיות בשיעורי אנגלית בחדר המחשבים. בקצב הזה עוד נצטרך להתחיל לשלם על כל מבחן שאנחנו עושים, כי חוסכים בדפים.

מחר אני שוב הולך לעבוד, לבדוק ברקודים של סחלבים, קקטוסים, צמחים טורפים וקישוטים מפגרים ויקרים לגינה. כרגיל, הולך להיות רוסי.
ולסיום, עוד 11 ימים לסיום תקופת המלווה. מי היה מאמין שזה יגיע.

יום טוב.

שלכם,

nadavs