ניחושים ספרותיים

ערב טוב לכולם!

אחרי יום שבת בעבודה בו ביקרה אצלי בקופה כל העלייה הרוסית, הגיע יום ראשון בה ביקרו אצלי בראש כל תאי המוח שנהרגו בקרב מול הספרות. זה היה קרב קשה ומר. המורה ניסתה בכל כוחה להסביר לנו איך עונים על שאלות “בגרותיות” (לשמחתי אני יושב ליד קיר, ככה שאני יכול לדפוק בו את הראש בקלות) ואני ניסיתי בכל כוחי להישאר ערני לקראת שיעור אזרחות שהיה אמור לחסל אותי סופית. בסוף הוא גם הגיע.

בשיעור אזרחות המורה פתח בשאלה מי לא הכין שיעורים בחופש, ואת כל המצביעים הוא רשם בפנקס השחור שלו כדי לזכור להוריד להם ציון בסוף השנה. לאחר מכן הוא התחיל לדבר שוב פעם על הזה”ב שלו, והמחשבה שלי בינתיים נדדה למקומות אחרים, כמו ספר האזרחות למשל. מסתבר שכמו בהיסטוריה, הספר נורא מעניין בעוד השיעור יכול לגרום למוח של כל אחד לברוח בצרחות מהגולגולת ולהכריז על שביתה. מה שאני זוכר מהשיעור זה את הבריחה מהכיתה בסופו.

אחרי המכה הזאת הגיע עוד שיעור ספרות בנושא המאהב, מה שבאופן מוזר לא היה נורא. אחרי זה היה מתמטיקה ושעתיים כימיה – מעבדה.

היום קטלו אותנו לגמרי. זה התחיל עם מתמטיקה, שם המורה צבר כל כך הרבה נקודות שליליות שבשביל לתקן את זה הוא יצטרך להביא מורה אחר. בהפסקה בין השיעורים דיברנו בחוץ על זה שהמורה בחר שלא ללמד אותנו איך לענות על שאלות בגרות בנושא אליפסות והיפרבולות עד המיקוד. שתי בנות אמרו “מה איכפת לך, פחות חומר ללמוד”, אחת אמרה “אבל צריך לדעת את זה” ואני אמרתי “מה זה משנה אם זה לבגרות או לא, כדאי לדעת את זה בשביל הלמידה, לא?”. כמובן שהדעה שלי נדחתה ברוב קולות לטובת המספר על הקרטון הכחול, אבל לשמחתי מי שאמרה “אבל צריך לדעת את זה” שאלה את המורה למה הוא לא מלמד. התשובה שלו היתה כל כך מתחמקת עד שכל אדם עם יכולת מינימלית לניתוח לשוני היה מיד עולה על זה שהוא אומר “כי אין לי כוח לזה”. התשובה היתה “תוכנית הלימודים היא נורא שרירותית, באוניברסיטה תלמדו עוד הרבה דברים מעבר לאליפסה והיפרבולה”. לשמחתי גם במתמטיקה אני יושב ליד קיר, ככה שגם שם דפקתי את הראש. למי איכפת עכשיו מה נלמד באוניברסיטה? יש תוכנית לימודים? זה מעניין כמה אנשים? תלמד בלי להמציא תירוצים.

אחרי השטות הזאת עברנו למבחן בספרות. הוצאתי דפדפת שלמה, עטים ואת חוברת היצירות (כי אין תקציב לשכפל את השירים על דפים). המורה חילקה את המבחן ואני חייכתי. אלה שאלות שאני יכול לכתוב עליהן. בשאלות הסיפורים הייתי צריך להיזכר קצת בסיפור, אבל בשאלה על השיר ממש פרחתי. ניתחתי את השיר הלוך ושוב ואפילו, במקרה, כתבתי משהו שהיה כתוב בסיכומים. אחרי שעה, עשרים דקות ויד כואבת יצאתי משם לבד. רק האבק ליווה אותי.

ולסיום היום, קינחנו בארבע שעות פיזיקה. שעתיים עיוני ושעתיים מעבדה. מכיוון שכבר לא הייתי כל כך בהכרה, אני לא ממש זוכר משם משהו.

ולסיום, ביום רביעי מתוכננת להתחיל שביתת המורים. אצלינו כמובן יהיו לימודים גם אחרי הפצצה גרעינית, אבל התלמידים האחרים יוכלו להישאר בבית, במקום שבו הם יכולים ממש ללמוד. כמובן שיו”ר מועצת התלמידים הארצית, הבובה של משרד החינוך (ואידיוט ראשי), הזדעק ואמר שזה יפגע בתלמידים. הוא טועה. הרבה יותר פוגע הדיכוי המחשבתי. אם הייתי במקומו, הייתי משבית את הלימודים עד שימצאו דרך חלופית ללמד. יותר נכון, עד שהיו מלמדים. אם יו”ר מועצת התלמידים הארצית יכריז על שביתה מהסיבה הזאת, הוא יכול לסמוך עלי שאני לא אכנס לשום שיעור.

מחר מתחיל הקורס בהרצליה. לפחות שלוש שעות במיקום מחוץ לבית שנקרא “מכללה” ומותר לחשוב בו. למען האמת, אפילו רצוי.

יום טוב.

שלכם,

nadavs