ערב טוב לכולם.
היום, כמו כל יום ראשון של השנה האחרונה במערכת העינוי, נפתח בשיעור ספרות. אני כבר מורגל לזה, וכל השיעור אני מדבר עם זה שמאחורי, בעיקר שטויות. אם הייתי צריך להעביר את השעה הזאת בלהקשיב למורה, זה היה נגמר באשפוז. לפעמים, כשזה מאחורי מדבר עם המורה (גם כן שטויות, אבל היא מקשיבה ברצינות), אני מתחיל לשקוע בחלומות. היום זה היה על הירח של נתן אלתרמן, שיש לו שירים עם הרבה ציורי לשון וזה מה שצריך לכתוב בבגרות. אה, רגע. בעצם זה לא היה חלום. המורה באמת אמרה את זה. היא נתנה לנו שאלה לדוגמה בנושא שירה כדי שנתרגל לזה. ההבדל בין שירה לסיפור קצר? המילה “שירה” מתחילה באות ש’. עונים על השאלות הדביליות באותה צורה. המורה גם לא שכחה להדגיש מה הבוחנים בבגרות אוהבים. עדיין לא הבנתי מה הם כל כך אוהבים. יש להם דפים עם תשובות שאסור לסטות מהן במילימטר. אני שמעתי על אנשים שאוהבים שוקולד, לראות טלוויזיה או לקרוא ספרים. לא שמעתי אף פעם על אנשים שאוהבים לקרוא תשובות מעניינות לבגרות בספרות.
גם המורה לאזרחות נפל למלכודת הזאת, ואחרי שהוא הסביר לנו עם תנועות ידיים קופצניות מה המשמעות של “מדינת ישראל – מדינת כל אזרחיה” הוא קפץ לנושא “איך עונים על שאלות בבגרות”. אני כמובן קפצתי למחשבות “למה הוא הרס את כל הנקודה היחידה שנשארה לו”, אבל זה כמובן חסר משמעות מול התעודה הכחולה עם המספרים. אז ככה: למי שלא ידע, בבגרות באזרחות יש שאלות זה”ב. זה לא שאלות על זהירות בדרכים (למרות שצריך לכתוב בתחילת כל בגרות “זהירות! טבח בתאי מוח לפניך!”), אלא שאלות זיהוי, הסבר, ביסוס. אחרי זה הוא בילה חמש דקות בדיאלוג עם אחת הבנות בכיתה (את שאר החמישים דקות הוא בילה בדיאלוג איתה שהופרע מדי פעם) והסביר לה (או לכל הכיתה, לא ברור) איך עונים על שאלה כזאת. אצלי גם היה שיעור זה”ב, והוא כלל זיהוי והירדמות בהדרגה.
אחרי שלמדנו למה לא כל הזה”ב נוצץ, הגיעה שוב המורה לספרות והעבירה את המצב לשיעור זה”מ – זיהוי והירדמות מהירה. היא התחילה לדבר על הסיפור המאהב. ההקדמה כללה הגדרה של המושג רומן, הגדרה בסיסית שלקחה רק חצי עמוד. לאחר מכן היא התחילה לדבר טיפה על המוטיבים תוך כדי פיזור ספויילרים לכל עבר וסיימה עם שיעורי בית שיהיה לי מאוד קשה להכין: לבחור את הקטע שהכי אהבתי בסיפור. הקטע היחיד שקראתי הוא הכריכה, והכי אהבתי בו את החלק של “א. ב. יהושע”.
וכדי לסיים באווירה ממש טובה (כי במתמטיקה ישנתי ממילא), המחנכת חילקה לנו פתקים עם דברים שצריך להביא ליום שלישי לארוחת צהריים משותפת (מה, עוד מעט נגמר ספטמבר. חייבים לאכול משהו). אני קיבלתי את התפקיד החשוב להביא קילו כנפיים. באותו רגע היא איבדה כל כך הרבה נקודות הערכה שהיא נכנסה למינוס. אולי היא חושבת שהמקום הכי טוב לשים את הכסף שלנו זה אצלה בקיבה, אבל אני (ולשמחתי עוד כמה) חושב אחרת. אני כבר מודע לזה שהיא לא מסתדרת כל כך עם הרעיון של שוויון בין אנשים, אבל לבקש מאנשים להביא קילו כנפיים כשאחרים צריכים להביא מאה גרם צלחות פלסטיק נראה לי קצת מוגזם.
ולסיום, הנה משהו ששמעתי יום אחד כשחזרתי הביתה באוטובוס. שני ילדים, כנראה בכיתה י”א, דיברו על איך עושים בגרות באנגלית. קודם כל מסמנים מילות מפתח: מילים שמתחילות עם אות גדולה, מספרים, שמות ומילות קישור. אחר כך קוראים את השאלה הראשונה ועונים לפי מספר השורה שנתון שם. ככה עוברים על כל השאלות ובסוף יוצא שעשית אנסין באנגלית בלי לקרוא אפילו את האנסין. אם ככה מלמדים אנגלית וככה עושים את הבגרות, אני חושב שצריך לפסול אותה לכולם. זה כמו שאני אעשה עכשיו אנסין בספרדית. אני יודע כמה מילים, ויותר חשוב, אני יודע להעתיק.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
חחח גדול, השיטה הזאת באנגלית..
ולשאר הפוסט, חציל במקום כנפיים.
זו באמת שיטה מדהימה. לפחות משאירים את זה רק ל"לימודי" האנגלית.ואני לא מביא אפילו כפית פלסטיק ליום שלישי. היא עברה כל גבול.nadavs
אשכרה;-)
חח אצלנו באזרחות זה היה ציין-הסבר-נמק… הכריחו אותנו לכתוב את זה ככה גם בבגרות.
מה באמת הקטע של מורים עם ארוחות במקום שיעור חינוך (לפחות אצלנו זה במקום)? בסופו של דבר אותם ילדים מביאים אוכל כל שבוע וכולם מתנפלים עליו כאילו לא ראו עוגה בחייהם. שיהיה.
🙂
חחח כן. רק חבל שאפילו לי אין מחנכת מספיק גמישה כדי לעשות אפילו את הארוחות האלו כייפיות. זה תמיד להסתכל על כיתה אחרת בקנאה, או להידחף.
אצלינו זה לא עם עוגות. אצלינו מביאים בשר, שורפים אותו ואוכלים את הסלט והחומוס.nadavs
איכס:-|
שונא שיעורי ספרות? אצל החרדים אין!
סתם בצחוק… תהייה אזרח טוב ותלמד אזרחות!
איך שאתה מתאר את השיעורים, זה גורם לי לרצות להתחיל ללמוד. אם לא הייתי עוברת את זה כבר, ויודעת שזה לא תענוג כל כך גדול.
אגב לנו כמעט ואף פעם לא היו ארוחות. ואם זה היה, בהחלט שזה לא כלל בשר ואוכל אמיתי.