שלום כיתה א’ (הגירסה הצבועה)

ערב טוב לכולם!


המחנכת שלי מתחילה לצבור לה מספיק פוסטים בשביל לקבל קטגוריה משלה. היום, בשיעור חינוך, היה דיון על יום כיפור. אחרי הצבעה קצרה לבדוק מי צם ומי לא, המחנכת אמרה שהיא מבקשת מאיתנו לשמור על איפוק ולא להגיב על כל דבר “למה אתה עושה ככה וככה”. היא ביקשה שנכבד את הדעה של האחר והשונה. הסטנדרטים הכפולים במערכת החינוך לא מפסיקים להגיע.


אחרי שכל אחד הסביר למה הוא צם (או למה הוא לא), הגיעה תורה של המחנכת. היא אמרה שיש לה סליחה גדולה לבקש על טעות שהיא ביצעה. אני כבר התעוררתי משנתי כדי לבדוק אם היא תגיד את הבלתי יאומן, אבל בסוף התברר שהיא מבקשת סליחה על משהו מינורי ולא חשוב שהיה במסע לפולין. הסטנדרט הכפול נשאר, ההערכה שלי אליה ממשיכה ליפול.


בשאר היום היו שיעורי כימיה, ספורט (בריכה, עכשיו יוצאים ממני אדי כלור) ואנגלית. בשיעור אנגלית הלכתי לשמוע על האפשרות לעשות עוד שתי יחידות בתרגום. המורה נראתה נחמדה, החליפה מדי פעם בין אנגלית לעברית ומה שהיא אמרה הוכיח לי סופית שאני לא הולך לעשות את זה. דבר ראשון, יש לי עוד לעשות בגרות בלשון והעתקת סיכומים חלק א’. דבר שני, כל הזמן היא חזרה על זה שמה שייצא לי מזה זה נקודות בבגרות. להגיד לי דבר כזה זה כמו להגיד לי “אל תעשה את זה, זה חסר פואנטה”. אני אנצל את שיעורי האנגלית לדברים יותר “חשובים” (ולפעמים לנושאים חשובים באמת).
ומלבד הפגיעה המוחית היומית, קרו עוד כמה דברים שצדו את עיני:
אחרי התרסקות המטוס בתאילנד ישר הביאו גדוד פרשנים לטלוויזיה ולעיתונים. הם שלחו כתבים לכל דבר שאיכשהו קשור לתאילנד (האי פוקט, נתב”ג, מסעדות תאילנדיות). את הנוסעים היוצאים בנתב”ג שאלו האם הם יוצאים “בכל זאת”. מה זאת אומרת לצאת בכל זאת? מטוסים לא מתרסקים על בסיס יומיומי. זו תאונה, והיא מצערת נורא. מכאן ועד להכללה שכל מטוס דינו ליפול זו כבר הגזמה לצורכי רייטינג ופאניקה. בעיתון כבר פרסמו את מפת המושבים הבטוחים, ובטח בקרוב תעלה דנה וייס תוכנית על תאונות מטוסים – הסכנות שלא ידעתם עליהן (ותקרא לה “התרסקות”). אנשים צריכים להירגע, מטוסים הם כלי התחבורה הבטוחים ביותר. תאונות קורות, אבל אני לא רואה שמקדישים לתאונות דרכים ארבעה עמודים בעיתון.


ולסיום, אגודות למען בעלי חיים פנו לרבנים בדרישה לבטל את מנהג הכפרות שבו תרנגולת שלא עשתה שום דבר נענשת על זה שהיא עמדה הכי קרוב לכניסה של הלול. אולי כדאי לרבנים לזכור שלא משנה איך הגיעו לכאן התרנגולות ובעלי החיים האחרים, מגיע להן לחיות בלי לסבול ממנהגים מטומטמים של בני אדם.


וכמו כן, היום אני בן 17 וחצי – שישה חודשים אחרונים להנות מקצבת הילדים שההורים שלי מקבלים בשבילי.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 3 לשלום כיתה א’ (הגירסה הצבועה)
  • אי שם בשוויץ
    21/09/2007 ב19:05

    זאת אומרת שמגיל 18 אנחנו מתחילים לקבל החזרים על הקצבה???

    הגב
    • nadavs
      21/09/2007 ב21:40

      לא, אבל אם זה יפריע אני אתחיל לאכול פחות. P:nadavs

      הגב
      • היינו בשוויץ
        25/09/2007 ב14:20

        סגרנו!!

        הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.