ערב טוב לכולם!
בצעדי ענק מתקרב אלינו טמטום בן 383 ימים שחוזר על עצמו מדי שבע שנים. כן, קוראים יקרים, בקרוב מאוד שוב יראו לנו הדתיים איך עובדים על אלוהים ואיך הופכים כלכלת שוק למונופול של אידיוטים. שנת השמיטה מגיעה בקרוב, וזה הולך להיות לא נעים. כמובן שלרבנים יראי השמיים לא ממש איכפת ממחירי הירקות והפירות, אבל מספר כלכלנים מאוד מודאגים מהשטות הזאת. הכלכלה העולמית גם ככה לא במצב מי יודע מה, ואינפלציה לא תועיל כל כך. לא נורא, עוד שנה עברית אחת שלמה זה ייגמר. החרדים לפחות יוכלו לקבל תוספת לתקציב אחרי שהם יגלו שפתאום הם יכולים לקנות אוכל רק לשמונה עשר ילדים במקום העשרים ושלושה. כל השאר ייאלצו לסבול בשקט.
ואם כבר מדברים על לסבול בשקט, היום בבית הספר הדגימו לנו את השיטה הזאת ביעילות מפחידה עם מערכת שעות נוראית. על הבוקר ישר שמו לנו שיעור ספרות. כשאני גם ככה עייף מהעבודות בגינה שעשינו בשבת, הנחיתו עלינו את כדור השינה הזה. אחרי שיעור שנמשך חמישים דקות ונראה כמו חמישים שעות, הגיע תורו של שיעור אזרחות. אמנם זה לא שיעור ברמת שיעמום שעוברת את ערוץ אחד, אבל המורה עדיין לא מצליח לייצר מספיק עניין. חוץ מזה שהוא נראה חסר ביטחון ופונה אלי יותר מדי במהלך השיעורים, הוא מצליח ליצור איזהשהו שקט בכיתה על ידי זה שכולם ישנים חמש דקות כשהוא מדבר ומתעוררים כשמתחיל ויכוח.
אחרי אזרחות הנחיתו את הפצצה: עוד ספרות. לא מספיק שמענים אותנו על הבוקר וסוחטים כל טיפת רצון לחיות (ובאופן אירוני, היום היה סיפור על מישהו שנורא רצה לישון ואחד מהסמלים שם היה מוות), אחר כך שולחים אותנו למקום נורא גם כן: שיעור מתמטיקה.
כבר משנה שעברה סימנתי את שיעורי המתמטיקה כאסון מוחי, והשנה המורה לא הורס את הרושם. הוא מצליח להיתקע מול דברים שאפשר להוכיח בעשר שניות ואחר כך מנסה להסביר את זה במשך חצי שעה.
ולצערי הרב, גיליתי שיש יותר מדי חומר שלא למדתי במתמטיקה, מה שאומר שאני אצטרך לשבת בשיעורים שלו עד הסוף המר. סוף מאי כנראה, או סוף תאי המוח שלי שנכבים בבית הספר לאט לאט.
זהו זה להיום. מחר עוד שלושה שיעורי שינה (ספרות ופעמיים מתמטיקה), שיעור לשון (סליחה, הבעה), אנגלית (חופש) ופיזיקה (למידה). חבל שאי אפשר לקפוץ ישר לסוף.
יום טוב ושנת שמיטה מהנה (כן, בטח).
שלכם,
nadavs