שלום כיתה א’ (או י”ב)

ערב טוב לכולם! אתמול בבוקר כתבתי את הפוסט “בחזרה למטחנה” המתאר את נפלאות בתי הספר בארץ והשיטה שלהם לגרום למכשיר אא”ג לאבד מהאפקטיביות שלו בשעות הבוקר. מכיוון שהוא קשור לנושא החם, “חוזרים לבית הספר”, לחצתי על הכפתור הנכון בבקשה להכנס לרשימה. נענע הבטיחו שחלק מהפוסטים יפורסמו בנענע, והם אכן קיימו. מבין ארבעת הפוסטים שנבחרו להופיע בעמוד הראשי, אחד מהם היה שלי. במשך כמה שעות אתמול הוא הופיע עם תמונה של יד מחזיקה מוח (מאוד מתאים), ועד עכשיו הוא מופיע בעמוד הראשי. מי יודע, אולי זה יזיז משהו. אמנם אני עוזב את האסון עוד עשרה חודשים, אבל צריך לשנות את זה בשביל אלה שעדיין יהיו תקועים במערכת, ויש יותר ממליון.

היום, כמו עוד מליון ומשהו תלמידים בישראל, הייתי בבית הספר. מכיוון שהיום זה היום הראשון ללימודים של שנת תשס”ח, היה יום קצר שהתרכז בשיעור חינוך בכיתה ואז במשחק מטומטם להחריד שעשה לי פלאשבק לשנה שעברה והניע אותי גם השנה לתת לפוסט את הכותרת “שלום כיתה א'”.

ההודעות היו מהטוב לרע, כמו תמיד. הטוב הוא שאת שיעורי מתמטיקה הצליחו לדחוס לקצוות של מערכת השעות, ככה שמי שסיים שנה שעברה (ולא ייאלץ לעבור עוד שנה עם מורה שנתקע מול הלוח) יוכל להגיע מאוחר יותר או לצאת מוקדם יותר (או שפשוט יהיה לו חור ענקי במערכת השעות כי יש לימודי אחה”צ). כמובן שבתלמידי האנגלית שעשו הצגה (ובאלה שלא) לא התחשבו, ועכשיו יש לי במערכת חורים שאותם אפשר לנצל ללימודי “איך לעבור את הבגרות בהיסטוריה חלק א'” ולימודי “איך לעבור את הבגרות בלשון”, מכיוון שיש עלי לחץ כבד לסיים את בית הספר עם קרטון כחול.

ההודעה הבאה היתה שבספרות אנחנו צריכים להתאמץ השנה כי יש בגרות (באמת? חשבתי שבשנה האחרונה יש בגרויות בכל המקצועות) ושנה שעברה התחלנו ללמוד ספרות בזמן מאוד לא נוח. חוץ מזה שהטעות האמיתית היתה שהתחלנו ללמוד ספרות, לא נראה לי שליותר מחצי כיתה איכפת מהמקצוע הזה (והחצי שאיכפת לו פשוט מנסה להשיג ציון גבוה כי זה טוב לממוצע).

ולסיום החדשות, הודיעו לנו שרוצים להתחיל בבית הספר תוכנית שבה כל יום יבחרו שני תלמידים לנקות את בית הספר, ובגלל שאנחנו עוזבים השנה וכנראה מגיע לנו עונש על זה, רוצים להתחיל עם שכבת י”ב. יותר מזה, הם תכננו להכניס את כל תלמידי בית הספר לתוכנית הזאת השנה. מכיוון שבשנת לימודים יש בערך 190 ימים, יוצא שבסך הכל ינקו בשנה 380 תלמידים, בערך 40% מבית הספר. אבל לא נורא, כבר יצליחו איכשהו לשנות את זה. הרי לנו יש בגרויות, וכידוע לכולם, אין דבר יותר חשוב בחיים.

ואחרי החדשות, כמו בטלויזיה, עברנו לשעשועון. “סיכום החופש” היה הפעם תחרותי, והמטרה היתה להשלים את המשפט “היה לי את החופש הכי … (כאן יש מילה כמו עמוס, שמח, עצוב וכו’) בגלל ש…” בהמשך הכי טוב שיש. המנצח יוכתר כמלך החופש (או שם אידיוטי אחר) ויקבל כתר (אולי בעצם כותרת יותר טובה תהיה “שלום גן רשות”). זה הלך מצויין, וברגע שנגמר הזמן שאפשר להיות בכיתה והטקס עמד להתחיל, הזוכה המאושרת (ברור שרק בנות יזכו בזה) חבשה את כתר הקרטון לראשה. אבל לא נורא, שמעתי שי”ב זה 11 שנים אחרי כיתה א’, אז אולי יש תקווה למשהו קצת יותר רציני.

הטקס היה כמובן כמו השנה שעברה, עם הדגש על שכבת ז’ ושכבת י”ב. לאחר מכן הלכנו להסעות, שם היו שוב הבעיות של שנה שעברה (אין מספיק מקום) ולבסוף הצלחתי להגיע הביתה. עוד שנת “לימודים” התחילה.

ולמעוניינים, המערכת שלי ממש מצויינת. כלומר היא היתה מצויינת אם השיעור הראשון ביום ראשון לא היה שיעור ספרות שהורס את החשק לכל השבוע (וזה לא שיש כ”כ הרבה חשק לבוא לשם). לא נורא, תמיד אפשר להתנחם בזה שמתישהו זה נגמר, והדמות העגולה שנראה אחרי זה היא איזה מפקדת שמנה בצבא.

יום טוב ושנת לימודים מוצלחת (נו, שיהיה).

שלכם,

nadavs