טסט אחרון

אחר הצהריים טובים לכולם!

בצער רב אני נפרד היום מהאוטו של המורה לנהיגה שלי. הוא היה אוטו טוב, לימד אותי הרבה ובזכותו עוד שלושה חודשים תהיה לי עוד תעודה עם תמונה נוראית שלי.

אבל לפני שנפרדים לתמיד, הנה משהו שבטח לא ידעתם: היום בכלל הייתי אמור להיות בבית, עצבני על זה שנכשלתי בעוד טסט (לפי המורה לנהיגה ועדויות שונות). כבר לפני שבועיים הודיע לי המורה שיש לי טסט ביום שני, ה-23 ליולי. מכיוון שאני מאוד מודע ללוחות זמנים, שכחתי לשאול באיזה שעה הטסט אמור להיות. כשכבר התקרב התאריך והיה כדאי כבר לברר, נודע לי שהטסט בשבע בבוקר והמורה יגיע אלי בשש. כיף גדול זה לא, אבל זה מה יש.

ואכן, ביום שני קמתי בחמש וחצי בבוקר, הסתדרתי ויצאתי החוצה ליותר מעשרים מעלות צלסיוס עוד לפני שהשמש זרחה. התלמידה שהיתה שם נסעה עד נתניה, אחר כך התחלפנו ואני לבסוף הבאתי את האוטו למשרד הרישוי, לחכות לטסטר.

המורה יצא החוצה לסדר את האוטו ולדבר עם מנהל בית הספר לנהיגה. הוא חזר כשבשורה לא טובה בפיו: הטסטר חולה (צורך עז לסמן “עבר”?). מכיוון שמורה אחר הסכים לוותר לו על מקום אחד, אני אצטרך לחזור הביתה מכיוון שהתלמידה השניה מחכה יותר זמן. יצאתי מאוכזב מהאוטו וראיתי אותו נוסע אל הבלאגן הגדול שנקרא כבישי נתניה. אחרי עשרים דקות היא חזרה, הטסטר יצא, אמר שלום והכשיל אותה (היא עקפה אוטו שעמד בצד ימין עם אורות חירום, חזרה לימין אבל הטסטר חשב שלא מספיק ונגע לה בהגה. זו הגירסה שלה).

באותו יום התקשר המורה לנהיגה והודיע שהטסט הבא ביום שישי בשעה שתיים עשרה. אני כבר אמרתי לעצמי שזה מצויין, לא צריך להעביר להילוך שני. רק לצאת מהחנייה של הטסטים ביום שישי זה זמן של טסט שלם. וזה עוד בלי לדבר על לפנות שמאלה בצומת הכי נורא בנתניה.

היום בא המורה בשעה עשר לאסוף אותי מהבית. נסעתי לנתניה והופתעתי כשהוא אמר לי להיכנס צומת אחד לפני איפה שנכנסים בדרך כלל. מסתבר שביום שישי, בגלל התחשבות בנבחנים (או בזמן של הטסטרים) הטסטים יוצאים ממקום אחר לגמרי, פנוי ושקט. לאחר מכן יצאתי מנתניה, נכנסתי לכפר יונה, אספנו את התלמידה השניה והתחלפנו במקומות. היא נהגה בחזרה לנתניה.

התלמידה השניה נהגה בסדר, אבל לפעמים היו מקרים שהאוטו קצת יצא משליטה (יש לה מזל שהטסטר הראשון שלי לא היה שם…). בסופו של דבר חנינו ליד התחנת אוטובוס שהפכה למשרד הרישוי ויצאנו קצת לנשום אוויר. לפני זה, במהלך השיעור שלה ראיתי מישהו עם השלט של הטסט עומד ברמזור עם אורות רוורס דלוקים. כמעט נהיו לי דמעות בעיניים. היה נורא עצוב לראות איך מישהו שרק התחיל את הטסט (הרמזור קרוב מאוד לתחנת האוטובוס ההיא) עומד להיכשל בגלל שטות גדולה (איך בכלל הוא שם רוורס? התבלבל עם ההילוך הראשון?). כשנהיה ירוק בדיוק הסתכלתי למקום אחר, אבל את העצירה שזעזעה את האוטו הנבחן היה קשה לפספס.

בערך שתי דקות אחרי שיצאנו לנשום אוויר התקרב אלינו אחד הטסטרים. לבוש בחולצה צבעונית ובעל מצב רוח טוב, נכנס לאוטו והודיע לשניה שהיא יכולה להתחיל לנסוע. היא ביקשה שגם המורה יהיה בפנים, כי זה כבר הטסט המי-יודע-כמה שלה. הטסטר איחל לה בהצלחה (נקודת זכות ראשונה) והיא התחילה את הנסיעה. כבר בכיכר הראשונה היה אפשר לראות שמדובר בטסטר נורמלי. הוא אמר מילים נדירות כמו “בבקשה” ולא עשה פרצוף כל פעם שהיא העבירה הילוך. היא אמנם עשתה שטות מאוד גדולה (התפרצות לכיכר), אבל שאר הנסיעה נראתה בסדר. אני מקווה בשבילה שהיא עברה.

לאחר מכן הגיע תורי. החלפנו מקומות, התחלתי את הנסיעה וקיבלתי דה ז’ה וו. היה לי בדיוק אותו טסט כמו לשניה. הוא לקח לאותם רחובות, אותם צמתים, אותן כיכרות. בסופו של דבר חניתי שוב בתחנת האוטובוס, ונפרדנו לשלום.

חוץ מזה שהטסט היה קל וכמעט כמו שטסט צריך להיראות (בלי חניה, אבל גם בלי רמזורים), הוא גם היה מקור מידע מרתק. כל הדרך דיברו המורה והטסטר על הילדות שלהם, כמה זמן הם במקצוע, מחשבות על הסבה מקצועית ומחירי הנדל”ן ברעננה. מסתבר שיש שם דירות שדורשים עליהן $800 לחודש דמי שכירות. רק תשאלו את הטסטר. אה, ומדי פעם הטסטר אמר ימינה ושמאלה (ו”בבקשה”, כמו שצריך). אבל זה באמת רק מדי פעם (וגם זה לפעמים רק שנמצאים עשרה מטרים מצומת ומצביעים לו עם האצבעות).

וזהו, לא צריך יותר להקשיב להוראות ימינה ושמאלה של אנשים שלא ממש מבינים מה המטרה של הבמפרים (דרך אגב – האטתי לפני אחד כזה, ובדיוק כמו שהאטתי בטסט הקודם. הטסטר בדיוק היה עסוק בלדבר על איזה מורה מלפני ארבעים שנה). הטסטר הקודם שלי היה כמובן מכשיל אותי על מעשה זוועתי כזה. גם נכנסתי לצומת טי בהילוך שני, על זה בכלל לא מגיע לי לעבור עד הטסט העשירי. עוד טעויות נוראיות: לא עצרתי אצל אשר, לא היה אקשן ולא עקפתי אף אחד. באמת איום ונורא.

ביום ראשון אני אסע לקחת את הרשיון ממשרד הרישוי (עוד 136 שקלים. גנבים) ואוכל להשתמש בו בדיוק יום אחד, כי ביום שלישי אני טס לפולין.

ועכשיו, תסלחו לי, יש לי דברים חשובים לעשות. כמו לדרוס את הטסטר הקודם.

יום טוב.

שלכם,

nadavs