עתודה? לא תודה

צהריים טובים לכולם!

כמדי שבוע (ולפעמים כל יום), עולה חרדי, בדרך כלל ממפלגה עם שם שהוא ראשי תיבות ו-12 מנדטים יותר מדי, ודורש משהו בשם קידוש השבת, לרוב משהו אבסורדי לחלוטין. לדוגמה, לאחרונה עלתה דרישה למנוע את השקת ספר הארי פוטר השביעי בשבת. הסופרת החליטה שזה יום טוב להשיק את הספר, אבל בש”ס מזהירים שמדובר בחילול שבת ברמה הגבוהה ביותר. כמובן שאף אחד מש”ס או ממי שהם מייצגים לא קורא (או אומר שהוא לא קורא) הארי פוטר (כי אלוהים אמר שאסור לעשות כשפים), אבל זה לא מפריע להם להציק למליוני אנשים שכן רוצים לקנות את הספר בשבת, ושומו שמיים, באנגלית.

עוד דרישה מדהימה (שלצערי גם התממשה) היא הדרישה לא לנקות את החופים בשבת, מאותן סיבות. זה רעיון מצויין, בתנאי שמכריזים גם על חיריה כחוף. מכיוון שרשויות החוק לא ממש עושות משהו בעניין הזה של חופים נקיים ומסודרים (ובלי גנבים שלוקחים עשרה שקלים לשימוש בכיסא), החליטו כמה עמותות בתמיכת המשרד לאיכות הסביבה לנקות את החופים כל יום. אבל בש”ס זה לא ממש מסתדר להם עם הרעיון שבשבת אסור לעבוד, אז הם דרשו את ביטול הניקיון בשבת. וקיבלו.

וכמובן איך אפשר בלי הצעת החוק הגאונית שתדרוש מספקיות האינטרנט להפעיל את תוכנת החסימה שלהן על תכנים פוגעניים באופן אוטומטי, ומי שירצה לצפות בהם יאלץ להתקשר לספקית, לבקש הסרת חסימה ולהיות מסומן. החוק גם ככה לא ישים. אי אפשר לחסום את כל האתרים, וגם ככה על כל אתר שחוסמים צצים עוד שניים. חוץ מזה, יש כל כך הרבה דרכים לעקוף את החסימה הזאת, שזה פשוט בזבוז זמן וכסף מצד הכנסת וספקיות האינטרנט. חוץ מזה, בכנסת יחליטו איזה תכנים צריך לחסום. בהתחלה זה יהיה פורנוגרפיה, הימורים ואלימות, אבל ככה זה מתחיל. בהמשך זה יהיה גם הארי פוטר, “אנחנו רוצים תחבורה ציבורית בשבת” ולבסוף גם “חופש הביטוי”.

ולסיום החלק שנוגע בחוקים מדהימים, אתמול עבר חוק חינוך חובה עד כיתה י”ב. החוק סובל מאותן בעיות של החוק על צנזור האינטרנט. הוא לא ישים – שרת החינוך בעצמה אמרה שאין כסף למשרד החינוך בשביל לבצע את החוק הזה. חוץ מזה, אפשר לעקוף אותו. תסמכו על המנהלים, המפקחים וכל השכבות של העובדים במשרד החינוך שהם ימצאו דרך.

אתמול, בעקבות הזמנת הצבא, אני ועוד שני חברים נסענו לתל אביב ליום פתוח של העתודה האקדמית. כבר שהגענו ראינו סדר מופתי, כשבחניון רמת החייל התקיים משחק Rush Hour עם מכוניות אמיתיות. חלק נסעו קדימה, חלק אחורה, כולם צפצפו והכל במטרה להשיג חניה איכשהו. אנחנו חנינו ברחוב צדדי, בלי תו חניה. בסוף היום התברר שהעיריה לא ויתרה על חלקה, וביקשה 100 שקלים חדשים. לפחות בתל אביב מתייחסים לבעיות חניה. בנתניה, לדוגמה, עדיף לחנות באדום לבן מאשר בכחול לבן בלי תו חניה. הפקחים מסתובבים באיזורי הכחול-לבן ומחלקים קנסות בנדיבות. את האיזורים של האדום-לבן הם משאירים לאנשים כדי שיחנו בכיף, כי באמת יש מצוקת חניה. יש גם מצוקת נתיבים, כי כולם חונים בהם.

בתוך בית החייל, מקום עם מזגן עם מאית כוח סוס וחלונות שאי אפשר לפתוח, היו מאות אנשים. בגלל הסדר המופתי, כולם ניסו להיכנס לאולם הרצאות אחד. הבעיה – אין כיסאות. אחרי שישבנו על השולחן, עברנו לכיסאות, יצאנו החוצה, חזרנו פנימה והתברר שזה בכלל ההרצאה על תוכנית “עתידים” לתלמידי הפריפריה, עברנו לאולם השני. במזל נכנסנו שתי דקות לפני שסגרו את הדלת, ואיכשהו הצלחנו להשיג כיסאות.

לבמה עלה מישהו שהציג את המצגת. כיאה לאירוע מסודר שהכל בו תוכנן מראש, המיקרופון לא עבד טוב ונכבה כל שתי מילים. המציג הסביר על מסלול העתודה, על איך מתבצע התהליך, מה צריך לעשות כדי להתקבל ועוד כל מיני דברים שונים ומשונים (כשבאמצע ההרצאה הוא התייאש לגמרי מהמיקרופון ועבר לצעקות).

ההרצאה לא חידשה כלום (אבל לפחות היה נעים באולם). לאחר מכן עלינו למעלה, איפה שהיו מים ואוכל וגם תערוכה של כל המקצועות השונים שאפשר ללמוד בעתודה. דיברנו עם כמה חיילים, ביררנו את דרישות הפסיכומטרי ונפרדנו מהכנס כדי למצוא את הקנס של העיריה.

המסקנה – אני לא ממש מתכוון ללכת לעתודה. דבר ראשון, הפסיכומטרי. זה עוד מבחן זיכרון (אתם יודעים מה זה אצטגנין? השתמשתם פעם במילה כזאת? ראיתם אותה?) ואני לא ממש אוהב מבחני זיכרון (ע”ע בגרות בהיסטוריה, בגרות בספרות). דבר שני, ללכת לעתודה זה אומר שחרור בגיל 28 (וזה אם לא לוקחים רפואה). אני שמעתי שאחרי הצבא יש משהו שנקרא “אזרחות”, ולא נראה לי כ”כ לחכות עשר שנים להגיע לשם. ובנוסף, אין לי מושג מה אני רוצה ללמוד, וחבל שאני אתקע בסוף עם משהו שאני לא רוצה.

לא נורא, יש עוד תפקידים בצבא. אני כבר אמצא משהו.

ולסיום, היום אני בן 17 ושליש. תאריך מאוד חשוב. כמו כן, בקרוב יהיה עוד טסט, והפעם אני יודע מה לעשות לפני במפרים (להאיט אלא אם אני מקבל את האידיוט עוד פעם).

ולמי שממש דחוף לו לדעת, אצטגנין זה אסטרולוג.

יום טוב.

שלכם,

nadavs