שיחות עם אלוהים

בוקר טוב לכולם.


לפני השיחות עם אלוהים, הנה משהו שמראה עד כמה המדינה הזאת מתדרדרת: העבירו בהצבעה טרומית הצעת חוק שאוסרת את קיום מצעד הגאווה. עכשיו באמת מגיעה לישראל ברכה על כך שהיא הופכת להיות מדינה לא דמוקרטית שמדכאת אוכלוסיות שלמות. חבל רק שבנתב”ג יש שיבושים ואי אפשר לעוף מפה, כי יש גבול לכל דבר.


ואתמול, בערך בשתיים עשרה ורבע, נפגשתי עם שליחו של אלוהים. לא להאמין. לפני זה עשיתי שיעור נהיגה אחד, המורה אמר לי שהיה בסדר גמור, הלכתי לשלם אגרה לטסט, עוד כסף לבית הספר לנהיגה ועוד קצת למורה על השיעור (הסתובבתי אתמול עם מספיק מזומן כדי לקנות ממנו את האוטו). לאחר מכן הוא שם שלט “במבחן של רשות הרישוי”, ישבתי באוטו ואז הגיע שליח אלוהים. הטסטר. כל מילה שלו זה ישר מאלוהים.


התחלתי את הנסיעה והוא התחיל לבלבל לי במוח. אחרי שפניתי שמאלה בפניה כלשהי הוא הסביר לי את תורת הטסטים שאומרת “אם הטסטר לא מדבר, תמשיך ישר” באופן כזה: “אתה יודע, שאם אני לא אומר כלום אז ממשיכים ישר, וזה מה שעושים ברמזור הזה” (הפסיקים במקור). המשכתי ישר באחד הרמזורים המעצבנים ביותר של נתניה והגעתי לכביש שבנוי כמו ספר החוקים של מדינת ישראל – טלאים על טלאים. פתאום הוא אמר לי “תעצור כאן אחרי הטנדר הלבן ואל תפחד אם אני נוגע לך בהגה, זה לא ישפיע”. עצרתי שם ופתאום הוא צועק “אשר!” למי שהיה שם (אשר לא ענה והמשכנו). בהחלט מקצוען. הייתי גם עוצר לו בסופר אם הוא היה מבקש.


המשכנו ברחוב הנוראי מאחורי משאית (על הילוך שני, תזכרו) שנסעה כ”כ מהר שעברו כמעט שלוש דקות עד שעברנו את המאתיים מטר עד הרמזור. מכיוון שנהג המשאית לא יודע להשתמש באיתות, הוא אמר לי לפנות ימינה. איך שהמשאית התחילה לפנות ימינה הוא אמר לי תפנה פה שמאלה מהר ומיד אחר כך ימינה. החלטיות מדהימה. וכל הכבוד לנהג המשאית.


לאחר מכן נכנסתי לרחוב דו סיטרי עם באמפרים, מעברי חציה, צמתים שלא רואים בהם כלום וכמה הולכי רגל. נסעתי לפי החוק (שהוא כנראה לא מכיר) שאומר שאסור לנסוע יותר מהר ממה שמאפשרים תנאי הסביבה. כשיצאנו מהאיזור הזה לבית יצחק הוא הוכיח שהוא מעולם לא שמע על החוק הזה כשהוא אמר שאי אפשר לעשות את כל הטסט על הילוך שני והוא רוצה אקשן. אבל האדון הגאון כנראה לא שם לב שהמהירות לא מצריכה יותר מזה.


בבית יצחק התברר לי למה הוא לא אוהב הילוך שני. האיש מת על באמפרים. בראשון הוא אמר לי “לא צריך להאיט כל כך, זו לא מהמורה גדולה”. אז זה אומר שאני צריך לטוס עליהם ולהרוס את האוטו ואת הצוואר שלי? לאחר מכן נכנסנו לאיזור המגורים והוא אמר לי לפנות ימינה באחת הפניות החדות. לפני הפניה האטתי קצת מכיוון שהיא היתה ממש חדה. הוא ישר אמר “למה עם הקלאץ’?”. מעניין מאוד למה. זו פניה חדה, שלפניה יש ירידה, ועד כמה שידוע לי אם לוחצים על הברקס בלי הקלאץ’ האוטו נכבה.


לבסוף, אחרי מלא תמרורי עצור ורמזור אחד, חזרנו לנתניה. תוך כדי הנסיעה הגעתי לצומת ובו, כמו בכל איזור תעשייה ישראלי, משאית עושה רוורס. עצרתי את האוטו ביחד איתו לפני הצומת. המשאית נעקפה, אחר כך עקפתי עוד אחת שחנתה בצד שלי כמובן ולבסוף הגעתי לכביש בו באמת אפשר לנסוע חמישים, עד הצומת הקרוב. לצומת נכנסתי בהילוך שני תוך כדי נסיעה איטית. הסתכלתי שמאלה, ראיתי אנשים ועצרתי (שוב פעם איתו). אחרי שהצלחתי לצאת מהצומת (כי כל האנשים הנחמדים לא נתנו לי לצאת ומשאית נעמדה בנתיב הימני, כרגיל), הוא אמר לי “אם היית נכנס לצומת הזה בהילוך ראשון אני ואתה היינו רגועים יותר”. זה אולי נכון, אבל זה רק בגלל שזה היה מאריך את הטסט בחצי שעה. לא היה שם תמרור עצור שמצריך ירידה להילוך ראשון ובנתניה אין הרים וגבעות שדורשים הרבה כוח. ואם הייתי עוצר לפני שנכנסתי לצומת הוא היה בטוח מכשיל אותי על זה שעצרתי בתמרור “תן זכות קדימה”.


בסוף חזרנו לאיזור הטסטים, שם הייתי צריך לעצור באמת (כי הולכי הרגל שם לא ממש מסתכלים לפני שהם חוצים) ולכן נכנסתי לצומת בהילוך ראשון, כמו ששליח אלוהים רצה.


לבסוף אני נשארתי באוטו והוא יצא לדבר עם המורה. הוא אמר לו את כל מה שאמרתי כאן והמורה אמר לו שזה לא יכול להיות ושאני נהגתי כבר בארצות הברית. זה לא עזר. האיש שמאמין שהוא אלוהים הכשיל אותי.


אחרי שהתברר שנכשלתי אמא שלי התקשרה למורה לנהיגה, שהסביר שהטסטרים כאן נמצאים בראש העולם, ומתחתם המורים. הם דורשים שלמות בכל דבר, ואני בספק אם הוא מקיים חצי מהדרישות שלו. מכיוון שהמורה לנהיגה לא היה איתי בטסט הוא לא יכול להתווכח עם הטסטר. אני יכול בפעם הבאה לבקש שהמורה יהיה איתי בטסט, אבל אז הטסטר מרגיש “מאויים” ואומר “אני אבחן אותו לפי הספר”, ככה שזה שוב מנטרל את יכולת הוויכוח של המורה עם הטסטר. לאחר מכן, כשהיא שאלה על ערעור, הוא אמר שזה לא כדאי והם אחר כך שמים עין עלי וינסו לעשות דווקא. המאבקי כוח וכבוד המטומטמים האלה מוציאים אותי מדעתי. יהיה לי הרבה יותר קל ומשתלם לעבור לארצות הברית לשנה, לחזור בן 18 ולעשות המרת רשיון מאשר לשלם עוד 600 שקלים בשביל לקבל עוד אחד שחושב שהוא אלוהים ורוצה אקשן. אחר מתפלאים שהנהגים בארץ נוהגים ככה. גם הם מחפשים אקשן.


באמת צריך לעשות עם זה משהו. זו סחיטת כספים לשמה. ומזל טוב לבוחן של אתמול שיכול לרשום לרשותו עוד נכשל אחד.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 4 לשיחות עם אלוהים
  • החתול של שרדינגר
    10/06/2007 ב14:49

    אאוץ. צריך קצת מזל אולי. (עם הטסטר הנכון, הכוונה) 🙁
    שיהיה בהצלחה.

    הגב
    • nadavs
      10/06/2007 ב15:27

      צריך מזל רק עם הטסטר. יש יותר מדי סיפורים על אנשים שלא יודעים לנהוג בכלל ועברו רק בגלל שהטסטר היה נחמד/אידיוט, ולעומת זאת אנשים שנהגו שנים רבות ונכשלו כי הם קיבלו טסטר לא נחמד/אידיוט.
      nadavs

      הגב
  • _Shosha_
    14/06/2007 ב8:22

    אני יודעת 2 מילים מה-100 שיש לך בצד 😕

    הגב
    • nadavs
      14/06/2007 ב10:11

      גם אני בהתחלה ידעתי רק שתיים, עד שהמורה הפסיכית שהיתה לי הכריחה אותי ללמוד את כל המאה. P:nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.