ערב טוב לכולם!
היום, בשעה רבע לשלוש, נודע לי שהטסט שלי ייערך בעשירי למאי, בדיוק עוד שבועיים. זה אומר שאני אצטרך לקחת עוד שניים-שלושה שיעורים (גם בשיעור הבא זה בטח יהיה עוד שניים-שלושה, וגם בזה אחריו). בשיעור היום לשמחתי אף אחד לא ניסה להיכנס בי או עצר במפתיע באמצע הכביש, אבל הייתי שוב צריך לעקוף את אחד האינטיליגנטים שהחליט לעמוד באמצע הכביש ולנהל שיחה על נושאים שבטוח אי אפשר לדבר עליהם בטלפון מאוחר יותר. גם היום היה רק צפצוף אחד, וכרגיל על זמן היציאה הכי קצר מצומת.
לפני זה, בבית הספר, התחלנו את היום עם מתמטיקה. המורה לימד אותנו איך לחשב נפח של גוף סיבוב (כאב ראש אחד גדול). בסוף השיעור קיבלנו חזרה את המתכונת של שאלון 005. קיבלתי 97. ועל מה ירדו שלושת הנקודות? בהוכחה בגאומטריה כתבתי “משולש זהב” במקום לכתוב את כל המשפט על הקשרים בין הזוויות והצלעות במשולש הזה. זה אחד הדברים הכי קטנוניים שראיתי, אבל שיהיה. עכשיו נשאר לראות איך היה במתכונת של שאלון 006.
לאחר מכן הגיע הזמן לעייף אותנו בהדרגתיות אבל ללא הפסקה. לשם כך גייסו את המורות להיסטוריה ולספרות וסידרו את היום ככה שלא נוכל להישאר ערניים. לחצי כיתה היה שיעור היסטוריה בשעה השניה, בו עברנו על דוגמה של בגרות משנה שעברה (לדעת על איזה שאלות לענות זה מבחן בפני עצמו). המורה כמובן השתמשה בשיטה הייחודית שלה וקטלה כל אפשרות ללמוד היסטוריה מהדבר הזה, אבל עכשיו אני יודע על איזה שאלות לענות.
בשעות השלישית והרביעית היו שעתיים של ספרות. המורה הצליחה בשיטתה הייחודית שלה לעייף לי את שורש כף היד בצורה בלתי נסבלת תוך כדי כתיבה על סיפור “האדונית והרוכל” של ש”י עגנון (סיפור מאוד משונה). לא לדאוג, הסיפור מעגלי. הכל בסדר.
ולבסוף, עוד שעה היסטוריה בה המורה לימדה אותנו איך לענות על שאלות בנושא הקמת המדינה (והיום: ההבדל בין מאבק צמוד למאבק רצוף). כמו כן למדנו בפעם השלושים איך לענות על המבחן שיהיה ביום ראשון.
והיום, כמנהגה בקודש, עשתה המחנכת שלי את שיחת הטלפון הדו-חודשית. מכיוון שהייתי בקורס בהרצליה, לאמא שלי היה זמן לדבר איתה ולהסביר לה כמה אני אוהב את בית הספר ולמה. המחנכת הסכימה איתה ואמרה שהרמה כ”כ נמוכה שצריך לפעמים לאיית מילים בסיסיות בעברית או להסביר מילים בסיסיות בלועזית (כמו אמביוולנטי) מכיוון שחברי לכיתה לא יודעים לאיית (וזה עוד בלי לדבר על לדעת את שמות חודשי השנה הלועזית, או גרוע מכך, העברית. כשאני אומר שנולדתי ב-18 במרץ התגובה הראשונה היא “איזה מספר זה מרץ?”). היא גם מסרה לאמא שלי להגיד לי להתכונן למתכונת הבאה בתנ”ך. אני מקווה שהיא הבינה למה לא למדתי למתכונת הקודמת.
לפני כחצי שעה היא גם התקשרה אלי וביקשה שאני אביא משהו ביום ראשון. היא גם אמרה לי בערך חמש פעמים ללמוד להיסטוריה. אני אנסה, למרות שאני לא בטוח כמה אפקטיבי זה יהיה. את הסיכום שחולק בכיתה על יהדות אלג’יריה ותוניס (נושא שהמורה לא לימדה איך לענות על שאלות עליו) קראתי כבר פעמיים, ואני לא זוכר כלום. טוב, אולי חוץ מזה שהיה שם משהו עם צרפת.
ולסיום, מחר בשמונה וחצי בבוקר אני צריך להתייצב בשגרירות הגרמנית, לשלם הרבה כסף (ביורו) ולקבל אזרחות גרמנית. עכשיו אני אוכל להיכנס לארה”ב בלי ויזה, וכנראה בלי הצורך לתת טביעות אצבעות.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
בקרוב תדע שאומרים "שלוש הנקודות " ולא "שלושת הנקודות"…