ערב טוב לכולם!
אם אתם לומדים נהיגה, בוודאי שמעתם על ההמצאה הגאונית החדשה מבית משרד התחבורה: מלווה חצי שנה עם כל מיני הגבלות שונות ומשונות. חלק מהגאונות היא שבששת חודשי הליווי לא יהיה רשיון, אלא היתר נהיגה (שבתרגום לאנגלית אומר Driving Permit). רק לאחר מכן מקבלים רשיון, וגם אז השמש מכתיבה את שעות הנהיגה לכמה חודשים, מכיוון שיהיה ניתן לנסוע באור יום בלבד. רק בגיל חמישים או שישים בוודאי יאפשרו לנהגים החדשים להסיע את מי שהם רוצים מתי שהם רוצים. עד אז הם סכנה לציבור.
מי שיסתכל בבלוג מאוקטובר שנה שעברה יראה מסלול דומה בהשגת רשיון הנהיגה האמריקאי: אישור לימוד נהיגה (Driving Permit) ולאחר מכן רשיון עם הגבלות על גיל הנוסעים ונסיעה בלילה. הבעיה שפה רוצים לעשות את זה אחרי הטסט, לא כחלק מקבלת הרשיון. המלווה כשלעצמו ארוך מדי גם עכשיו (אם משלמים למורה כ”כ הרבה, כדאי גם שנדע לנהוג אחרי הטסט) ולהאריך אותו עוד יותר לא יעזור. זו מתמטיקה פשוטה: פחות אנשים במכונית – יותר מכוניות. יותר מכוניות – יותר תאונות. אבל כמובן שהנהגים החדשים אשמים בתאונות. לפי החוק המטומטם החדש שרוצים להעביר עכשיו, בכל התאונות. המלווה לא נותן הרבה חוץ מ-“עקוף אותו”, “צפצף לו” ו-“תיזהר!” והארכת הזמן סתם תשגע את ההורים והנהגים החדשים.
הבעיה היא גם שאין אלטרנטיבות. אולי בערים הגדולות יש מערכת אוטובוסים גדולה ויעילה, אבל ככל שמתרחקים משם תדירות האוטובוסים יורדת עד לאחד לשעה, לא משהו שאפשר כ”כ לבנות עליו, במיוחד לא אם התחנה בנויה מעמוד שעליו מספרי הקווים, בלי ספסל ובלי גג להגנה מגשם. עוד אלטרנטיבה לא שימושית היא רכבת ישראל שהצליחה לעשות משהו מדהים: לפרסם את לוח הזמנים שבו הרכבות לא מגיעות. ביפן הרכבת מגיעה על השניה, אבל גם אם השעון יתחלף לשעה הנכונה ואני אראה את פנסי הרכבת זה יהיה טוב. בימי חמישי, כשאני מחכה לרכבת, בד”כ מופיעים פנסים של רכבת בשעה של הרכבת שלי. הבעיה שאלו הפנסים של הרכבת שמגיעה עשר דקות לפני הרכבת שלי.
הבעיה, כמו שאמרתי פה בערך מאתיים אלף פעמים, היא חינוך והדרך שבה מלמדים נהיגה. מישהו יכול להסביר לי למה אם אני צריך לחנות מאחורי אוטו אני צריך לעשות את זה ברוורס גם אם יש מאה מטר של שטח ריק שאפשר להכנס דרכו ולחנות מצויין? מישהו יכול להסביר לי למה יש אנשים שעוצרים באמצע הכביש ומדברים עם נהגים אחרים מהצד השני? מישהו יכול להסביר לי למה אחרי שמצפצפים להם הם מתקדמים מטר ומדברים עם הנהג הבא? מישהו יכול להסביר לי למה לעזאזל אנשים רואים רמזור אדום ומאיצים? ברגע שייפתרו השאלות האלה ועוד כמה אחרות, אולי חוקים מטומטמים כמו החוק שמתכנן משרד התחבורה לא יעברו בכנסת.
ועכשיו למקום ההוא ששיגע לי את השכל בשלושה ימים האחרונים: הבצפר.
ביום ראשון היתה המתכונת בתנ”ך. לא התכוננתי. התוצאה: לא משהו (לא נכשלתי, אבל לא משהו). הסיבה הנפוצה ביותר להורדת נקודות: “לא מדוייק!”. מסתבר שאם כותבים מילה אחת ולא אחרת זה יכול להוביל להורדת נקודות מסיבית, ככה שבסך הכל יצאה תוצאה לא משהו. אבל גיליתי את השיטה למאה. לפני הבגרות צריך לקחת ספר מתכונת ולשנן בע”פ את כל התשובות לכל השאלות. ככה עשו חלק מחברי החרשנים לכיתה. אמנם הם לא קיבלו מאה (והתווכחו חצי שעה עם המורה), אבל זה מסביר לי איך עוברים בגרויות. בכל מקצוע כנראה, חוץ מספורט.
היום היתה הבגרות בע”פ באנגלית. המורה החכמה שלי רשמה אותי לשעה שמונה וחצי בבוקר (וכמובן הגיעה עם הבוחנת בעשרה לתשע). לבוחנת בעלת החיוך המפחיד והקול המפחיד עוד יותר קראו שריל, היא מכפר הרא”ה (ולפי דעתי היא גרה בברוקלין בעבר). היא שאלה אותי על עצמי, על העבודה ועל ההצגה המדהימה שעשינו. אני שיתפתי פעולה וסיפרתי בהתלהבות על ההצגה המדהימה שלנו. בסוף המבחן היא סימנה כל מיני דברים בעיפרון ואמרה לי ללכת. נקווה שיצא טוב.
ולסיום, אחרי המון תלונות של תלמידים על הסמיכות בין הבגרויות בפיזיקה, מתמטיקה ותנ”ך, הוחלט להזיז את הבגרות בפיזיקה. ההגיון אומר שהם יזיזו את הבגרות בשבוע או שבועיים, אבל הם דווקא הלכו על הגישה של לדחות את זה ממאי ליולי. מישהו שם בירושלים צריך להתעורר ולהבין שפיזיקה ומתמטיקה זה אותו דבר ולתנ”ך אין מה להתכונן (אלא פשוט ללמוד מילים פלצניות לכתוב במבחן). בזמן שנשאר עד הבגרות אנחנו יכולים ללמוד את כל החומר של שנה הבאה ולהיבחן גם עליו. כמו שאמרתי כבר, לא המורים צריכים לשבות, אלא התלמידים.
יום טוב.
שלכם, מקווה מאוד ששאול מופז יפעיל קצת את המוח שלו ויבטל את החוק המטומטם שהוא מנסה להעביר,
nadavs