השובתים הלא נכונים

צהריים טובים לכולם.

דבר ראשון, לכל אלה שתוהים מה אני עושה בבית ביום שני בשתיים עשרה, הסיבה היא ששני שליש מהשכבה שלי יצאו לטיול השנתי. אני חלק מהשליש שלא יצא. את הטיולים השנתיים אהבתי מהטיול השנתי הראשון, בכיתה ה’, ועד יום אחד לפני הטיול השנתי של כיתה ו’. לטיולים של כיתות ו’, ז’ ו-ח’ יצאתי, אבל שנאתי בהם כל שניה. המורים נראו תמיד מרוצים במיוחד כשהיו סרבני ירידה מהאוטובוס, כי אז הם יכלו לשבת על איזו אבן ולבקש מהמדריך שיוריד את כולם מהאוטובוס. הם תמיד נראו שלווים ביותר כשהם יושבים על האבן הזאת ולחמש דקות לא צריכים לצעוק על מישהו. לטיול השנה לא יצאתי כי אמנם המורים שונים, אבל מאותו סוג, אבל התלמידים השתנו. אם אף אחד לא הביא סיגריות, אלכוהול ואולי גם סמים, אפשר באמת לרשום הצלחה לבית הספר. אל תדאגו, גם את ההצלחה הזאת הוא לא יקבל.

אמנם חטפתי על הראש מכל כיוון אפשרי על זה, אבל אין מה לעשות. זו מערכת החינוך שמצליחה ליצור אווירה כל כך מיוחדת של “בא לי לעוף מכאן” בכל חלק בתוכה.

וכידוע לכל מי שצריך לקום מוקדם מדי לבית הספר, היום יש שביתה בתל אביב. אתמול היתה במחוז מרכז ומחר תהיה שביתה בירושלים. השביתה היא על “סחבת”, שם קוד ל”משכורת נמוכה” (כל סיבה לשביתה במערכת החינוך היא שם קוד למשכורת נמוכה). מה לעשות, הם כנראה צודקים. המשכורות של המורים באמת לא משהו. אבל מי שבאמת סובל מזה הכי הרבה זה לא המורים, אלא התלמידים.

אתמול פורסם במלבן קטן וצר בידיעות אחרונות שפרופסור כלשהו באוניברסיטה בארץ אמר שהסיבה לרמה הנמוכה של ישראל במתמטיקה היא שיטת הלימוד המכאנית שמבוססת על שינון ולא על הבנה. באמת?! זה רציני?! מערכת החינוך מבוססת על שינון?! בוקר טוב! מאז שהגעתי בחזרה לבית הספר בארץ למדתי רק בשני מקצועות, ושניים כאלה שדורשים הבנה אחרת אין מה לעשות בהם. בכל שאר המקצועות, כולל מתמטיקה, הייתי צריך לזכור דברים בעל פה. המצב חמור במיוחד במקצוע המדהים היסטוריה שם יש תחושה קשה של אמירת “בואו נגמור עם זה כבר, אני סובלת גם” מצד המורה. בארצות הברית לדוגמה, זה לא קרה.

אני יודע שאמרתי על האמריקאים שהרבה שכל אין להם וכל כתבה שמזכירה את אמריקה מחזקת את דעתי יותר ויותר (שוטר אמריקאי עקף אוטובוס של בית ספר עם אורות אדומים מהבהבים, נתן לעצמו דו”ח ושילם אותו), אבל דבר אחד הם יודעים לעשות: חינוך. ולא רק בבית הספר. לאחר קניה בסופר הקופאית אמרה לי “שיהיה לך יום טוב”, ועד כמה שזה צבוע ומה שהיא באמת חושבת זה “שיפגע בך ברק”, זה הרבה יותר נעים מלקבל פרצוף קפוא מסבטלנה או חיוך מאולץ מלא מסטיק מאורטל. כששני אמריקאים נתקלים אחד בשני בטעות ברחוב הם אומרים סליחה אחד לשני, לא “תסתכל לאן אתה הולך, יא מטומטם!”. הדוגמה הכי טובה היא כמובן בכבישים. במדינה עם הדרך המשונה לפנות שמאלה ברמזורים צריך נהגים מנומסים שיודעים להתחשב גם בנהגים אחרים, אחרת השיטה תיכשל בגדול. כאן אפילו משאיות עוקפות אותי בשיעור נהיגה למרות שאני נוהג במהירות המותרת המקסימלית. אנשים מאוד סבלניים.

גם בבית הספר היתה אווירה טובה. נכון, הייתי בשכונה טובה, אבל זה עדיין אומר שאפשר. המורים היו אומרים בוקר טוב, מלמדים ממש, מסבירים את החומר ולא שולחים אותנו לקרוא סיכומים מהאינטרנט, לא מנסים להיפטר מהחומר כמה שיותר מהר ובלי לחץ של להעביר כמה שיותר תלמידים בחינה מסויימת. שם אם תלמיד נכשל הבעיה היא שלו, לא של המורה. גם בשביל להתקבל לקולג’ צריך להראות ציונים של כל השנה, לא ציונים של מבחן של שעתיים. נכון, צריך גם ציון SAT טוב, אבל יש גם מקומות שמקבלים בלי זה.

נכון, הרמה כאן הרבה יותר גבוהה, אבל היא גבוהה רק בשלוש שנים של התיכון. אחרי זה כל תאי המוח שקשורים בבית הספר מתים ובאוניברסיטה צריך לחזור שוב על החומר הזה. מישהו זוכר משהו מהבגרות בהיסטוריה או בספרות? (חוץ מאלה שמתעסקים בנושא עד היום, כמובן). כששאלתי אנשים בכיתה שלי מה החשיבות של המקצועות האלה אם ממילא לא זוכרים מהם כלום התשובה המוחצת היתה “צריך אותם לבגרות”. התשובה השניה היתה “אין להם חשיבות”. כמה נפלאה מערכת החינוך שלנו כשהיא לא מספקת שום סיבה רצינית ללמוד משהו חוץ מלרשום מספר על קרטון. ולא, ידע כללי זה לא סיבה כל עוד לא יודעים את הדברים האלה בשניה שנאמרות המילים “נגמר הזמן”.

מי שצריך לשבות הם התלמידים. הם אלה שמבזבזים את הזמן שלהם בישיבה בכיתה מחניקה, נאלצים לשמוע שקרים שוב ושוב מההנהלה (אמרו לנו שיהיה מזגן מצויין. הוא באמת עושה רעש מצויין), לחוצים בלי פרופורציה לקבל קרטון עם מספרים גדולים ככל האפשר או שלא יהיה להם עתיד (החלק הזה לא ממש הרתיע את לימור לבנת), עוברים שבעה מדורי גיהנום לפני שהם יוצאים לטיול שכל כך חיכו לו (פולין) ונאלצים לעשות הכל בתיאוריה, כי אין תקציב. לפחות יש תקציב למערכת החינוך החרדית.

אולי יום אחד למועצת התלמידים הארצית יהיה יושב ראש שעושה מה שהוא רוצה ולא מה שהמורים ומשרד החינוך רוצים. אולי אז באמת מערכת החינוך תהיה שווה את המיליארדים שהיא שורפת.

אני לא יודע איך אני ממשיך שנה נוספת עם העינוי הזה. חייבים לעשות משהו. הגעתי לקורס (שבגללו הלכתי לאיבוד בהרצליה) בגלל שאם אני אחכה ללמוד משהו בבית הספר יהיו לי כבר נינים שסיימו י”ב ובגלל שלבית הספר עצמו לא היו ממש אלטרנטיבות טובות.

יום טוב.

שלכם, בחופש עד יום ההולדת,

nadavs