השובתים הלא נכונים

צהריים טובים לכולם.


דבר ראשון, לכל אלה שתוהים מה אני עושה בבית ביום שני בשתיים עשרה, הסיבה היא ששני שליש מהשכבה שלי יצאו לטיול השנתי. אני חלק מהשליש שלא יצא. את הטיולים השנתיים אהבתי מהטיול השנתי הראשון, בכיתה ה’, ועד יום אחד לפני הטיול השנתי של כיתה ו’. לטיולים של כיתות ו’, ז’ ו-ח’ יצאתי, אבל שנאתי בהם כל שניה. המורים נראו תמיד מרוצים במיוחד כשהיו סרבני ירידה מהאוטובוס, כי אז הם יכלו לשבת על איזו אבן ולבקש מהמדריך שיוריד את כולם מהאוטובוס. הם תמיד נראו שלווים ביותר כשהם יושבים על האבן הזאת ולחמש דקות לא צריכים לצעוק על מישהו. לטיול השנה לא יצאתי כי אמנם המורים שונים, אבל מאותו סוג, אבל התלמידים השתנו. אם אף אחד לא הביא סיגריות, אלכוהול ואולי גם סמים, אפשר באמת לרשום הצלחה לבית הספר. אל תדאגו, גם את ההצלחה הזאת הוא לא יקבל.


אמנם חטפתי על הראש מכל כיוון אפשרי על זה, אבל אין מה לעשות. זו מערכת החינוך שמצליחה ליצור אווירה כל כך מיוחדת של “בא לי לעוף מכאן” בכל חלק בתוכה.


וכידוע לכל מי שצריך לקום מוקדם מדי לבית הספר, היום יש שביתה בתל אביב. אתמול היתה במחוז מרכז ומחר תהיה שביתה בירושלים. השביתה היא על “סחבת”, שם קוד ל”משכורת נמוכה” (כל סיבה לשביתה במערכת החינוך היא שם קוד למשכורת נמוכה). מה לעשות, הם כנראה צודקים. המשכורות של המורים באמת לא משהו. אבל מי שבאמת סובל מזה הכי הרבה זה לא המורים, אלא התלמידים.


אתמול פורסם במלבן קטן וצר בידיעות אחרונות שפרופסור כלשהו באוניברסיטה בארץ אמר שהסיבה לרמה הנמוכה של ישראל במתמטיקה היא שיטת הלימוד המכאנית שמבוססת על שינון ולא על הבנה. באמת?! זה רציני?! מערכת החינוך מבוססת על שינון?! בוקר טוב! מאז שהגעתי בחזרה לבית הספר בארץ למדתי רק בשני מקצועות, ושניים כאלה שדורשים הבנה אחרת אין מה לעשות בהם. בכל שאר המקצועות, כולל מתמטיקה, הייתי צריך לזכור דברים בעל פה. המצב חמור במיוחד במקצוע המדהים היסטוריה שם יש תחושה קשה של אמירת “בואו נגמור עם זה כבר, אני סובלת גם” מצד המורה. בארצות הברית לדוגמה, זה לא קרה.


אני יודע שאמרתי על האמריקאים שהרבה שכל אין להם וכל כתבה שמזכירה את אמריקה מחזקת את דעתי יותר ויותר (שוטר אמריקאי עקף אוטובוס של בית ספר עם אורות אדומים מהבהבים, נתן לעצמו דו”ח ושילם אותו), אבל דבר אחד הם יודעים לעשות: חינוך. ולא רק בבית הספר. לאחר קניה בסופר הקופאית אמרה לי “שיהיה לך יום טוב”, ועד כמה שזה צבוע ומה שהיא באמת חושבת זה “שיפגע בך ברק”, זה הרבה יותר נעים מלקבל פרצוף קפוא מסבטלנה או חיוך מאולץ מלא מסטיק מאורטל. כששני אמריקאים נתקלים אחד בשני בטעות ברחוב הם אומרים סליחה אחד לשני, לא “תסתכל לאן אתה הולך, יא מטומטם!”. הדוגמה הכי טובה היא כמובן בכבישים. במדינה עם הדרך המשונה לפנות שמאלה ברמזורים צריך נהגים מנומסים שיודעים להתחשב גם בנהגים אחרים, אחרת השיטה תיכשל בגדול. כאן אפילו משאיות עוקפות אותי בשיעור נהיגה למרות שאני נוהג במהירות המותרת המקסימלית. אנשים מאוד סבלניים.


גם בבית הספר היתה אווירה טובה. נכון, הייתי בשכונה טובה, אבל זה עדיין אומר שאפשר. המורים היו אומרים בוקר טוב, מלמדים ממש, מסבירים את החומר ולא שולחים אותנו לקרוא סיכומים מהאינטרנט, לא מנסים להיפטר מהחומר כמה שיותר מהר ובלי לחץ של להעביר כמה שיותר תלמידים בחינה מסויימת. שם אם תלמיד נכשל הבעיה היא שלו, לא של המורה. גם בשביל להתקבל לקולג’ צריך להראות ציונים של כל השנה, לא ציונים של מבחן של שעתיים. נכון, צריך גם ציון SAT טוב, אבל יש גם מקומות שמקבלים בלי זה.


נכון, הרמה כאן הרבה יותר גבוהה, אבל היא גבוהה רק בשלוש שנים של התיכון. אחרי זה כל תאי המוח שקשורים בבית הספר מתים ובאוניברסיטה צריך לחזור שוב על החומר הזה. מישהו זוכר משהו מהבגרות בהיסטוריה או בספרות? (חוץ מאלה שמתעסקים בנושא עד היום, כמובן). כששאלתי אנשים בכיתה שלי מה החשיבות של המקצועות האלה אם ממילא לא זוכרים מהם כלום התשובה המוחצת היתה “צריך אותם לבגרות”. התשובה השניה היתה “אין להם חשיבות”. כמה נפלאה מערכת החינוך שלנו כשהיא לא מספקת שום סיבה רצינית ללמוד משהו חוץ מלרשום מספר על קרטון. ולא, ידע כללי זה לא סיבה כל עוד לא יודעים את הדברים האלה בשניה שנאמרות המילים “נגמר הזמן”.


מי שצריך לשבות הם התלמידים. הם אלה שמבזבזים את הזמן שלהם בישיבה בכיתה מחניקה, נאלצים לשמוע שקרים שוב ושוב מההנהלה (אמרו לנו שיהיה מזגן מצויין. הוא באמת עושה רעש מצויין), לחוצים בלי פרופורציה לקבל קרטון עם מספרים גדולים ככל האפשר או שלא יהיה להם עתיד (החלק הזה לא ממש הרתיע את לימור לבנת), עוברים שבעה מדורי גיהנום לפני שהם יוצאים לטיול שכל כך חיכו לו (פולין) ונאלצים לעשות הכל בתיאוריה, כי אין תקציב. לפחות יש תקציב למערכת החינוך החרדית.


אולי יום אחד למועצת התלמידים הארצית יהיה יושב ראש שעושה מה שהוא רוצה ולא מה שהמורים ומשרד החינוך רוצים. אולי אז באמת מערכת החינוך תהיה שווה את המיליארדים שהיא שורפת.


אני לא יודע איך אני ממשיך שנה נוספת עם העינוי הזה. חייבים לעשות משהו. הגעתי לקורס (שבגללו הלכתי לאיבוד בהרצליה) בגלל שאם אני אחכה ללמוד משהו בבית הספר יהיו לי כבר נינים שסיימו י”ב ובגלל שלבית הספר עצמו לא היו ממש אלטרנטיבות טובות.


יום טוב.


שלכם, בחופש עד יום ההולדת,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 12 להשובתים הלא נכונים
  • מנוף עריצות
    12/03/2007 ב13:03

    מערכת החינוך סובלת ממחלה קשה אשר אין לה מרפא.
    אני מניחה שפשוט כדאי לוותר על ההתעסקות בה, משום שזה חסר טעם. כבר שנים מתלוננים, שנים! אתה חושב שזה מפריע למשהו? חה. ממש לא.

    איך אומרים? הם, את הבגרות שלהם- כבר עשו.

    הגב
    • nadavs
      12/03/2007 ב13:07

      יש בזה משהו. עד שלא יקלטו כאן שיש קשר בין חינוך לבין כל המערכות האחרות, גם ימשיכו להתלונן. מעצבן.
      ולימור לבנת את הבגרות שלה לא עשתה. כנראה בגלל זה היא היתה שרה מצויינת.
      nadavs

      הגב
      • מנוף עריצות
        12/03/2007 ב13:38

        לימור לבנת לא רלוונטית כרגע.
        בכל מקרה, המצב אכן גרוע מאוד. וכמו שאני מכירה את הנוער של ימינו, הוא לא יהיה מעוניין להיות חלק בעתיד מכל הבולשיט הזה.

        הגב
        • nadavs
          12/03/2007 ב13:51

          ברור שלא. כשהשלטון משדר "תנאי קבלה: תיק פלילי שמן", קשה למצוא מתנדבים.
          nadavs

          הגב
  • ליטליקSD
    13/03/2007 ב8:38

    איזה מזל שאני לומדת במקום שלא קשור לכל החרא הזה.
    וכן אנחנו עושים בגרויות, אבל המורות יודעות להיות מורות והחבר’ה שלומדים איתי שם בשביל לנסות ללמוד ולעבור בגרויות, ולא כדי לחמם כיסא ולהסתכל על הכוסון של השכבה.

    אגב, קבל:
    <a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=85089&blogcode=5953103 Target=_BLANK class=msg><a href=http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=85089&blogcode=5953103http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=85089&blogcode=5953103</a>

    שים לב שדיקלה היא המורה להיסטורי ואזרחות. מזכיר לך משהו מהחינוך הרגיל?

    הגב
    • nadavs
      13/03/2007 ב9:33

      נו, כנראה שיש לך הרבה מזל.
      nadavs

      הגב
      • ליטליקSD
        13/03/2007 ב14:10

        זה מזל ולא מזל.
        זה מזל כי ממש במקרה דוד שלי מצא את הבצפר הזה בתקופה שלךא למדתי.
        זה לא מזל מהבחינה שאני הזזתי ת’תחת שלי וחיפשתי בצפר ברמה שלי ושמתאים לי ולא משהו שקרוב לבית אבל לא שווב לכלום. אגב, אני נוסעת 80 דקות בכל יום כדי ללמוד שם. מכיר הרבה תלמידים שמוכנים לזה? אני בטוחה שאפילו אתה לא, למרות הרצון לרמה גבוהה יותר של חינוך.

        הגב
        • nadavs
          13/03/2007 ב14:18

          באמת כל הכבוד לך שאת נוסעת כל יום 80 דקות (זה לכיוון אחד או הלוך וחזור?).
          אולי יש כמה בתי ספר טובים באיזור ואפילו בטווח של השמונים דקות נסיעה, אבל נראה לי יותר הגיוני לעבור בנתב"ג כדי למצוא בית ספר כזה. אני לא אוהב מה שעושים כאן.
          nadavs

          הגב
          • ליטליקSD
            15/03/2007 ב16:31

            הלוך וחזור, בהתחשב בעובדה שאנחנו אוספים מישהו בדרך ונוסעים דרך כביש 6.
            אני יוצאת מהבית בערך ב7:20 ומגיעה לבצפר באיזור 8. ובצהריים מ14:18 ככה ואני בבית באיזור ה3.
             
            ממ. אתה יכול להעדיף את חו"ל כמה שאתה רטוצה, אבל בינינו, לא כדי לעשות את המיטב במה שמצוי? יש גם בבצפר שלי דברים מרגיזים שגורמים לי להתקומם, אני פשוט יודעת שיותר טוב מזה לא יהיה לי פה.
             
            תחשוב על זה שגם לי לא חלות כל השביתות של הזמן האחרון, אנהי בבצפר פרטי וכל החרטא של משרד החינוך וארגון/הסתדרות המורים לא קשור אלינו.. מלבד בגרויות והסדרים אחרים..

  • דודה
    13/03/2007 ב21:42

    לא תאמין…אבל אני חושבת שכל מה שאמרת חשוב ונכון.אבל מה שיותר חשוב זה שהמכתב הזה שלך ייצא ממסגרת הבלוג-המקטר הפנימי שלך. תדפיס אותו ותחלק בחדר המורים, תשלח אותו למערכות עיתונים עם עותק למשרד החינוך. קדימה. תזיז את התחת ותעשה מעשה. ונכון,זו באמת חכמה קטנה מאוד למצוא ב"ס פרטי ו/או יוקרתי ולנסוע 80 דקות ביום. זה פותר רק את הבעיה של מי שיכול.

    הגב
    • ליטליקSD
      15/03/2007 ב16:37

      גם מכתבים וכל זה אלה לא דברים שמיד יזיזו עניינים.
      ולידיעתך זה לא בדיוק "רק מי שיכול".. יחסית לבצפר פרטי.. הבצפר שלי לא יוקרתי במיוחד ועולה חצי מהסכום של הבית של תמר ואנקורי.. . וההסעות שלי 80 דקות? זה ועידת השמה.. העירייה משלמת על זה..
      באמת בא לך ללמוד בכיתה עם 45 חבר’ה ש39 מתוכם עסוקים בלחמם תכיסא והמורה לא בדיוק מלמד משהו? ומה שיוצא מזה, הוא שאת או מתאמצת מעל ומעבר, או לוקחת מורים פרטיים וטוחנת שעות על גביי שעות בספרייה (חוסר חיים בקיצור) או יוצאת עם 40 בכל המקצועות..
      לי יש חיים, אני לא מתאמצת מעל ומעבר ואני רחוקה מלהיכשל בלימודים, להתנצל על זה?

      הגב
  • דודה
    18/03/2007 ב14:13

    אני מכירה אישית – לוחצת לפחות 3 שעברו בזמן האחרון את המערכת עם כל הרע והצפוף והמעצבן שבה, והוציאו תעודות בגרות למופת כמעט בלי לימודי עזר (לא מדובר בגאונים כמו נדב..) והמשיכו בדרכם מצויין. מי שרוצה ללמוד- יעשה את זה גם בנתונים פחות מפנקים. הטכניון מלא אנשים שלא שילמו 10000 שקל לשנה על תיכון פרטי.

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.