הרצליה, נתניה וערים אחרות

ערב טוב לכולם!


לאחרונה יצא לי להיות ולראות כמה ערים בארץ, הנה מה שקרה בכל אחת מהן:
עיר שאני לא זוכר: בחדשות הופיע ילד בן 11 שמנגן בצורה מדהימה בפסנתר (הא! נראה אותו מנגן “יונתן הקטן” יותר טוב ממני!). הילד נבחן כדי להתקבל לאקדמיה לפסנתר בלונדון, ולשמחתו התקבל. הבעיה: בלונדון משלמים בלירות שטרליג, ובאקדמיה הזאת בהרבה לירות שטרלינג, משהו שאין למשפחה רגילה בארץ. האמא פנתה למליון ואחת עמותות, בינהן ארקדי גיידמאק. האיש היה מספיק מטומטם כדי לקנות קבוצות כדורגל ולתרום עם התקשורת מולו עד שהוא הפך לעמותה מטעם עצמו. אני בטוח שאין לו בעיה כספית, אבל הוא כנראה צריך להעסיק מסנן ספאם גם על תיבת הדואר הרגיל שלו. חבל שהראו את פרק התרומות של מסודרים רק שבוע שעבר, הוא היה יכול ללמוד מזה הרבה.


הרצליה: אחרי שהבנתי שמבית הספר לא ייצא לי שום דבר, החלטתי להירשם לקורס כלשהו מחוץ לשעות הלימודים. אחרי דחיה קטנה הקורס סוף סוף התחיל אתמול, בהרצליה. הרצליה ונתניה הן שתי ערים המרתקות כל מהנדס תחבורה. נסיעה באוטו בין שתי הערים לוקחת לפחות חצי שעה (בלי פקקים). נסיעה ברכבת לוקחת רק עשר דקות, וכל זה כשפסי הרכבת מקבילים לכביש החוף. מהסיבה הזאת נסעתי ברכבת. הרכבת כמובן הגיע בזמן שנבחר על ידי מחשב שלוקח את טבלת הזמנים של הרכבת, מוחק אותה ובוחר זמן אקראי. כשהגעתי לתחנת הרצליה (יש לקרוא הרץ-לי-יה) זכרתי שצריך ללכת לכיוון המשטרה, לעבור את הגשר מעל כביש 2 וזה ממש שם. מכיוון שאני אשף ניווטים גדול, ישר מצאתי מפה וראיתי איפה אני ואיפה הרחוב שאני צריך. ליד השלט גם היה גשר, ככה שהיה נראה כאילו זה הגשר הזה. מסתבר שהגשר ליד הרכבת הוא מעל נתיבי איילון, אבל זו קטנוניות. מתישהו ראיתי שלט לכיוון המשטרה, אז אמרתי לעצמי “אני בכיוון הנכון!” ועברתי את השלט לא לכיוון שהוא הצביע. אחרי חמש דקות של הליכה מהירה גיליתי שהרחוב לא נכון, והחלטתי ללכת בכיוון שמורה עליו השלט למשטרה. אחרי עליה תלולה וגילוי איזור הטסטים של הרצליה (שנראה הרבה יותר יפה ופנוי מאיזור הטסטים של נתניה) מצאתי את הגשר המדובר, אבל לא את הבניין. המשכתי ללכת ברחוב עד שסוף סוף גיליתי מידע שעיריית הרצליה מסתירה כ”כ טוב: מספרי בניינים. כמובן שגיליתי שהלכתי רחוק מדי ובצד הלא נכון של הכביש. בסופו של דבר הגעתי לקורס מזיע כולי, אבל עם אימון טוב למתכונת בספורט.


נתניה: היום אמא שלי היתה צריכה לקחת משהו בנתניה, אז קבעתי שיעור נהיגה להיום בבוקר. נתניה זו עיר מדהימה לנהיגה. שמירה על חוקי התנועה, איתות, עצירה רק במקומות מותרים, תמרורים מתאימים ורמזורים נוחים הם דברים מדהימים. את כל זה אין בנתניה. לדוגמה: אני עומד ברמזור שהנתיב הימני בו משמש לנסיעה קדימה והשמאלי לפניה שמאלה. מולי שתי מכוניות ומאחורי מגיעה מונית. המונית נכנסת לנתיב השמאלי. לאן תיסע המונית? כמובן שקדימה. המחשבה שעוברת בראשו של נהג המונית היא… אממ… טוב, זה נהג מונית. הוא לא חושב. אבל האינסטינקט שלו הוא “אה, לומד נהיגה, בעליה, בטח יתדרדר עלי, ועוד שניים לפניו, ואם אני לא אגיע תוך חמש דקות אני לא אוכל לצפצף לנודניק שירד למטה” (אני יודע לעשות זינוק בעליה, האוטו נסע רק בכיוון אחד ולא החליק). עוד דוגמאות של הנהיגה הנוחה בנתניה יכולות להיות אלה שעוצרים באמצע הנתיב הימני (במיוחד משאיות. תענוג). ברגע שאני רואה כאלה אני מנסה לעקוף, אבל מכיוון שאנחנו מדברים על נתניה, זה לא תמיד אפשרי. ובכל פעם שמתפנה מצד שמאל, המשאית או כל מה שחסם אותי מתחיל לנסוע. בלי לאותת, בלי להודיע שום דבר. נורא נחמד.


חדרה: היום הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה איטלקית. מסעדה כזאת היא מסעדה ככל המסעדות, רק שהתפריטים שלה דורשים מילון. לדוגמה, אני הזמנתי סלמון נורווגי. לפי אמא שלי, כל הסלמונים בארץ מגיעים מנורווגיה. אז מה זה משנה? עוד בתפריט: המון מאכלים עם צ’, כמו פטוצ’יני, קרפוצ’יני, גחדוצ’יני ואבוצ’יני. כל המאכלים האלה זהים לחלוטין מלבד כמה הבדלים קטנים. באחד מהם יש נגיעות אפרסק על מגש עלי בייבי (מה זה בכלל?) ובאחד אחר יש פלפלים המוכנים כדרכם על מצע עגבניות מיובשות וטחינה ירוקה. לא חיפשתי בשר, אבל אני בטוח שגם יש שם מנה שנקראת “חזה עוף בציפוי פריך” (בעברית: שניצל). אפילו המלצר לא ידע להסביר לנו בדיוק מה יש בכל מנה ומה זה לעזאזל דג נהרות (ואיך הוא עבר ביותר מנהר אחד, או יותר נכון, בריכת דגים אחת).


יום טוב וסוף שבוע טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.