יום לא משהו לדגי בננה

ערב טוב לכולם!


אחרי ציפיה ארוכה של 334 ימים הוא סוף סוף כאן: חודש מרץ. השנה הוא מסמל את המבחן הראשון בספרות (אני שוקל לבקש נכות על שברי מאמץ בידיים), יום הולדת 17, מתכונת בתנ”ך, מתכונת בספורט (אני אמליץ להציב אמבולנס בכניסה לבית הספר) ועוד מלא דברים פוטנציאליים אחרים (כמו טסט). סוף סוף הוא כאן.


היום גם ראיתי בפעם הראשונה שאני זוכר רכב חב”דניקים. זה אחד הדברים המצחיקים ביותר שקיימים. כמה דוסים דחוסים באוטו שמעליו רמקול שמשמיע את מיטב הזמר החרדי, כמו “יחי מלך המשיח” (או טמטום דומה). האוטו היה כמובן מקושט בדגלים צהובים עם כתר (כדי להדגיש את החלק של המלך). ככל הנראה בצירוף מקרים משונה באותו זמן שעמד רכב החב”דניקים ברמזור עמד בצד השני רכב שעליו הסיסמה הנצחית של נחמן מאוקראינה. כל מה שהיה חסר להשלמת התמונה הוא יהודה סעדו מהכיוון השלישי של הצומת, נוסע 180 קמ”ש לבית כנסת.


ועכשיו למה שקרה במקום ההוא שבו התרחש היום הפשע שנקרא “מבחן בספרות”.


היום התחיל עם מתמטיקה. מכיוון שהרגשתי טוב בבוקר ולא לקחתי אקמול, הרגשתי איום ונורא אחר כך וכל השיעור בהיתי במורה ובלוח. השיעור היה, כמה מפתיע, על משפט הקוסינוסים. בשיעור הבא – עוד על משפט הקוסינוסים ומשפט הסינוסים, ומבחן חוזר לכל אלה שלא הלך להם טוב שיינתן בתור עבודה לכל מי שכן הלך לו טוב. נראה, אולי אני אצליח לארגן שיעור נהיגה בשעה הזאת.


לאחר מכן היה שיעור היסטוריה. היום המורה הצליחה לעצבן אותי, לעצבן אותי עוד יותר, לעצבן אותי ממש ואז להוכיח לי שאני צודק. בסוף היום היא גם אמרה שהיא חושבת שאני צודק (בעקיפין ולא לי, אבל מהדברים שלה משתמע ככה).


בשיעור השלישי התרחש הטבח ההמוני בתאי המוח שלנו בשיעור ספרות. כל תלמידי הכיתה אימצו את מוחם וניסו להיזכר מה המורה אמרה בחמש דקות המודעות שהיו להם בכל השיעורים. לשמחתי הצלחתי לעמוד בדרישות שלה ולהגיע לעמוד וחצי בשאלה הראשונה ע”י זה שכתבתי המון שטויות. אמנם בסיפור על דגי הבננה לא כתבתי על מוטיב הצבע, אבל הצלחתי לכתוב את המילה “ניכור” על כל הטיותיה לפחות עשרים פעמים. בסיפור על הבז ראיתי מתישהו שמחסנית השטויות שקשורות לשאלה נגמרת, אז עברתי למחסנית האירוניה בסיפור וסיפרתי את נפלאותיה וקישרתי אותה לשאלה על נקודת המפנה כמו שאפשר לקשר את אולמרט לנקיון כפיים (בזהירות ורחוק מהתקשורת). האירוניה הוסיפה לי עוד חצי עמוד עד שגם היא נגמרה מתישהו (כמה פעמים אפשר לכתוב שהסיפור נורא אירוני?). חבר שלי בכלל נהיה פילוסוף גדול ואמר משהו כמו “ביזוי הבז”. אין ספק, מאה בטוח.


לסיום היום המרתק הזה היה תנ”ך והסבר על הטיול השנתי. מכיוון שהמבחן בספרות והשיעור תנ”ך עייפו אותי, הדבר היחיד ששמעתי על הטיול השנתי הוא שהוא בנגב. ויהיה חם.


זהו זה. מחר עוד שיעור נהיגה, בראשון ושני חופש ובשלישי פותחים את שבוע הלימודים עם שיעור היסטוריה. עוד 17 ימים ליום הולדת, עוד 18 ימים עד שייתפסו לי כל השרירים בגוף.


יום טוב וחג פורים שמח.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.