גז וברקס (וקלאץ’)

ערב טוב לכולם!

יום מדהים היה היום. יש שיגידו שזה בגלל שביום שלישי אלוהים אמר פעמיים כי טוב, יש שיגידו שזה יום מושלם לדגי בננה ויש שיגידו “אני לא מרגיש טוב”. אני מהקבוצה האחרונה. מסתבר שכמה יצורים החליטו לבדוק אם משוואת האנרגיה שמודדת כמה אנרגיה צריך כדי להעלות חומר כלשהו במעלה צלסיוס שלמדנו בכימיה עובדת על בני אדם. כנראה שהאקמול גם לא מזיז להם כ”כ, כי הם מצליחים יפה מאוד עד עכשיו, למרות שבלעתי את הדבר הדוחה הזה. וכאילו שזה לא מספיק, ביום ראשון נתפסו לי השרירים באיזור הכתפיים והחזה. אושר גדול. זוכרים את הפעילות הפיזית מיום ראשון? זה בגלל זה. אני לא רוצה לדעת מה יהיה אחרי המבחן בזה.

חוץ מזה, מסתבר שאני לא מסתדר עם ראשי ההסתדרות. הם הבטיחו שביתה ועכשיו הם הולכים לבטל אותה, מאמינים שהלנת השכר לא תימשך. זה הרס לי את ההתלבטות בין התחפשות לנהג רכבת, פקיד דואר ודייל קרקע בנתב”ג. לא נורא, אם הדרישה לאקמול תימשך, אני אקים את הסתדרות התלמידים ואשבית אותה.

ועכשיו בקצרה על מה שקרה במקום ההוא שהתחיל לסחרר לי את הראש, הבצפר.

היום נפתח עם תחרות תחפושות כיתתיות. בכיתה שלנו רצו לעשות נשף והצליחו לעשות נשף ממש דומה למשהו שראינו בסרט “אירופה אירופה” (מוזיקה קלאסית בדיסקים שנתקעים זה לא כיף). לאחר מכן ירדנו למגרש וראינו את חמשת המקומות הראשונים בתחרות. היתה כיתה שהתחפשה לחדר של חני (נחשו איך קוראים למחנכת שלהם), טאקי, בית אבות, דוסים (אמרו לי שעשו את זה גם בשנה שעברה, אבל איך היו אמורים לדעת את זה בכיתות ז’?) והגדלה פי כמה אלפים של תהליך ההפריה. בסוף זכתה כיתת י”ב שהציגה מישהו שמחופש לביצית שאחריו רודפת כל הכיתה הלבושה בלבן. באותו זמן עמדה קבוצת ילדי גן מחוץ למגרש בית הספר והסתכלה על איך הם נוצרו. לפחות הם לא ישאלו יותר את ההורים שלהם על זה.

לאחר שנגמרה התחרות הלכנו לכימיה ומשם למתמטיקה, שם הראש שלי התחיל להסתחרר. היציאה מהכיתה היתה ברכה, אבל הייתי צריך לחזור לשם לעוד שעה של סבל ושמיעת המורה מדבר על פאי, קוסינוסים ונגזרת. לבסוף נגמר השיעור הזה והלכתי אל ארבעים הדקות שהעלימו לי לגמרי את החולשה (שחזרה בארוחת צהריים).

את המורה שלי מצאתי מחוץ לשער. לשמחתי, לפני שבוע האוטובוסים התחילו להוריד אותנו מחוץ לבית הספר (מה שמאלץ אותנו ללכת המון ברגל), ככה שלא הייתי צריך להתמודד איתם. חבר שלי, הבן של המורה, הזהיר אותי: “הוא יסביר לך על כל חלק וחלק באוטו”, והוא די צדק. אחרי שהוא סיים להסביר לי על הכפתור של המפשיר אדים (שהגיע אחרי “זה רדיו”), הוא הסביר לי בקצרה על ידית ההילוכים ויצאנו לדרך. סוף סוף למדתי משהו שימושי, ולא איך מחשבים נגזרת של טנגנס. הבנתי איך מחליפים הילוכים, משתמשים בקלאץ’ ועוברים את צומת בית ליד בלי לעצור באדום (בפעם הראשונה! לעבור שם בירוק בלי עצירה מכיוון מערב יכול להיחשב אפילו כנס). בשיעורים הבאים: איפה אני עושה את הטסט, להמשיך להתאמן בהילוכים האלה (כולל להעביר אותם בלי שהוא יגיד לי) ולדעת מראש איך מפשירים את החלון האחורי. כנראה ביום חמישי.

ולסיום, מספר הפוסט הזה הוא 400. כן, מהרגע שאני אלחץ “שמור” יהיו בבלוג 400 פוסטים. די בעייתי לקרוא עכשיו את כולם מההתחלה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs