עיר עם הפסקה

ערב טוב לכולם!


אתמול, בערך בשלוש וחצי בצהריים, קרה בתל אביב מה שקורה לכל מכשיר חשמלי מתישהו בחייו: הוא נשרף. כרטיס במחשבי בקרת הרמזורים הלך לעולמו ושלח את רמזורי תל אביב להבהב בכתום ולעשות פקק תנועה אחד גדול. מכיוון שפה זה ישראל, אף אחד לא ממש התייחס למה שהחוק מחייב – התחשבות בתמרורים בצומת, שבתוך עיר הם בד”כ תמרורי עצור. מה שאמור לקרות זה שמי שמגיע ראשון, עובר ראשון, ולא כל הארבעה שמגיעים ראשונים נכנסים ראשונים. בארה”ב, לדוגמה, אין תמרורים ברמזורים (אי אפשר לתת לאמריקאים שתי הוראות סותרות – תמרור עצור ורמזור ירוק), אבל כשיש רמזור מקולקל הוא מהבהב באדום, מה שאומר שהוא מתפקד כתמרור עצור. עוצרים ועוברים כשפנוי. זה עובד נפלא. אפילו אני עברתי ככה צומת. אף אחד לא נכנס איתי או צפצף לי. וכן, בתוך עיר גדולה. לא ברור למה זה לא יכול לעבוד כאן. כנראה צריך לשלוח את כל הנהגים לתיאוריה מחודשת.


ועכשיו למקום ההוא שבאמת כבר מתחיל להימאס לי משני מקצועות בו (נחשו איזה), הבצפר.


נתחיל מאתמול – מבחן במתמטיקה. אווירת פאניקה קלה עד בינונית השתלטה על הכיתה. המבחן עצמו לא היה סיבה לפאניקה מיוחדת. בחירה של שתי שאלות מתוך ארבע ועוד שלוש משוואות טריגונומטריות פשוטות. כשיצאנו, אחת מאלה שעובדות אצל חקלאים בסתיו, כדי להכין את השדות לזריעה (או בקיצור – חרשנית) אמרה שהיה לה בסדר והתשובות שלנו די התאימו, אחרים יצאו קצת פחות אופטימיים. נו, נראה מחר.


היום הזה התחיל עם פיזיקה, שיעור שגם בו שררה שכבת פאניקה קלה לקראת המבחן שבוע הבא (ביום ההולדת השני של הבלוג). המורה עשתה כמה תרגילים וגם אני עשיתי כמה.


לאחר מכן הלכנו לתנ”ך, שם המורה עשתה השוואה בין סיפור הבריאה בבראשית א’ ובראשית ב’. זה שיש סתירות בין שני הסיפורים לא אומר כלום על אמיתות התנ”ך מבחינת הדתיים. הוא מושלם. אז מה אם בפרק א’ האדם נברא בסוף ובפרק ב’ הוא נברא בהתחלה. אז מה אם אלוהים שם את עץ החיים ללא מטרה נראית לעין. אז מה אם נחשים מדברים. העיקר שיש הרמוניה בעולם.


בשיעור הרביעי, שיעור “נו בבקשה שמישהו יקשיב לי” (ספרות), המורה הסבירה לנו איך עונים על שאלות “בגרותיות”. בתור ידע כללי, רק השאלה היא באורך של חצי עמוד. במהלך הסבריה של המורה כתבתי לעצמי הערות איך לענות על שאלות בספרות. מחר ככל הנראה אני אפרסם את הנוסח האמיתי של איך עונים על שאלות בבגרות, כפי שנרשם היום על ידי.


לאחר מכן היה שיעור אנגלית בו הצלחתי למצוא מסך לא מרצד בחדר מחשבים. לאחר מכן היה שיעור היסטוריה בו המורה אמרה שהיא תלמד עד שלוש ועשרים ואז תענה על שאלות למבחן. בפועל יצא שהיא לא לימדה בכלל (מתי היא כן מלמדת?) ונתנה לנו לענות על דף כלשהו עם הספר, ולאחר מכן נגמר הזמן של השיעור. היא אחת שאפשר לסמוך על המילה שלה.


זהו זה להיום. מחר סוף סוף נגמר השבוע הזה, עוד שבוע הבלוג חוגג שנתיים (וככל הנראה גם 400 פוסטים) ועוד שמונה ימים אני כנראה סוף סוף אשבור את השגרה המשעממת של בית הספר. אה, כן. עוד 32 ימים אני בן 17.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.