עוד מנפלאות האינטיליגנציה

ערב טוב לכולם!


אחח… איזה כיף. סוף סוף שבוע בלי פרסומות לתוכנית המעצבנת ההיא, ולשמחתי ההפקה השכילה לא לעשות את תוכניות “השבוע שאחרי”, “קטעים שלא שודרו”, ומרתון “כל חומרי הגלם לתוכנית”. במקום זה קיבלנו תוכנית בהנחיית המייסד של תוכניות “השבוע שאחרי” ודומיהן, אבל שם לפחות השופטים אומרים גם דברים נכונים והמתמודדים לא משקרים ולא גורמים למרגול התקף לב. מקסימום שליכטה (אם היא בכלל רואה).


ועכשיו למקום המופלא הזה שמצליח לבזבז לי לפחות שש שעות ביום על דברים כמו “מוטיב מארגן”, הבצפר.


הבוקר קמתי בשמונה (זה כ”כ כיף שאין אנגלית) והגעתי לבית הספר בעשר, בדיוק לשיעור פיזיקה הראשון מזה שבוע וחצי. קצת לפני השיעור סיפרו לי חברי לקבוצה בהצגה באנגלית שהתקיים הדיאלוג הבא:
המורה (פונה למישהו בקבוצה): “כמה זמן היתה ההצגה שלכם פעם קודמת?”.
מישהו: “בערך חצי שעה” (להזכירכם: היא ארכה בדיוק אפס שניות פעם קודמת. והיא לא אמורה לקחת יותר מעשר דקות).
המורה: “אהה… אתם תצטרכו לקצר אותה לשמונה דקות מקסימום”.
מישהו: “אממ… זו בעיה. אנחנו נראה מה אנחנו יכולים לעשות”.


כמובן שאחרי הסיפור הזה כולנו התחלנו שוב לברך את האינטיליגנציה האמריקאית הלא קיימת, וגם הרגעתי את חברי לקבוצה: אני לא יכול להגיע לפרזנטציה ביום רביעי. אין לי שום דרך (שהמורה יכולה לחשוב עליה. יש המון דרכים שאני יכול להגיע בהן). כנראה שההצגה תיערך באותה מתכונת כמו ההצגה הקודמת.


אחרי הסיפור המדהים הזה ושיעור פיזיקה הלכנו לספורט, ומשם לתנ”ך, שם למדנו את סיפור אנומה אליש, סיפור הבריאה הבבלי. זה סיפור נורא מסובך. יש שם המון אלים שעושים דילול אוכלוסייה לעצמם, ובסוף בוראים את האדם כדי שיעשה את עבודת האלים תוך כדי זה שהאלים נחים. לבבלים האלה היה דימוי עצמי ממש נמוך.


לאחר מכן, הגיע השיעור בו נצפתה הירדמות פיזית אחת ושלושים הירדמויות מנטליות, שיעור ספרות. בשיעור המשכנו לקרוא את הסיפור “יום מושלם לדגי בננה” (אממ… כן…). מסתבר שלסיפור הזה יש מוטיב מארגן, והוא צבע. יש צהוב ויש כחול. בשלב הזה המוח שלי עבר ממחשבות של “אל מי היא מדברת בדיוק?” למחשבות של “מה עשיתי שזה מגיע לי?”. לשמחתי השעון מיהר, ואחרי מה שנראה כמו שמונה שעות יצאנו משם (אחרי שהערנו את מי שנרדמה).


לבסוף, עשינו חזרה למבחן בכימיה. כולם בפאניקה. האמת, זה חומר נורא ללמוד, אבל לא יותר גרוע מהיסטוריה. צריך להפעיל קצת היגיון, והכל מסתדר. בהיסטוריה אסור להפעיל היגיון. מי שמנסה מקבל 88.


זהו זה להיום. מחר אותו דבר, רק עם מתמטיקה ובלי ספרות (החגיגות ייערכו מחר בחמש). יש גם אנגלית. אני צריך להתחמק מהמורה עד יום רביעי, או ללמוד את ארבע השורות שלי בהצגה.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.