מנפלאות האינטיליגנציה

ערב טוב לכולם!

בימי שלישי אחת המורות לוקחת אותי כדי שאני לא אצטרך לעבור יותר מדי תחנות עד הבית. אתמול, בעוד אני עומד ליד הביתן של השומר כשאני מחכה למורה, מתחיל לצאת אחד הנהגים האינטיליגנטיים (זה שכל בוקר אני נוסע איתו ובורח מהאוטובוס שלו כמה שיותר מהר כשצריך לרדת) מכביש בתוך בית הספר. הנהג, אחד מאלה שהשערות זה הדבר הכי כבד בראש שלהם, נסע יותר מדי קדימה לפני שהוא הסתובב ולא נשאר לו מקום להשלים את הסיבוב, בעיקר בגלל האוטו של השומר שעמד שם. ברגע האחרון הוא ראה את הבעיה וסובב את ההגה, אבל התקרב יותר מדי לאוטו. מכיוון שהוא לא ממש ראה את המרחק מהאוטו, הוא חיפש מישהו שיעזור לו. הוא בחר את מי שעמד מולו – אותי. הוא חשב שכל אחד יכול לשמוע אותו מדבר דרך זכוכית מתוך אוטובוס מרעיש. הוא כנראה טעה. באמצעות קריאת שפתיים הצלחתי להבין את השאלה (“אני נוגע בו?”) ואמרתי לו לא. הוא התקדם עוד סנטימטר. הוא שאל שוב “אני נוגע בו?” ואמרתי לו “סע אחורה” (גם סימנתי עם הידיים, שיבין). הגאון לא קלט את הרמז, וגלש קדימה. בום. האוטובוס נוגע באוטו, כל האוטובוס צוחק על הנהג האינטיליגנט. כנראה שאז הוא הבין את הרמז ונסע אחורה והצליח להשתחרר. להפתעתי האוטו של השומר לא ניזוק, לפחות לא משהו שאני ראיתי. היום בבוקר, כשהוא עצר בתחנה ועדיין הצליח לחסום חצי כביש, ראיתי שחוקי הפיזיקה לא אכזבו. בתחתית הדלת של האוטובוס החדש והיפה שהוא קיבל השבוע היתה מכה ענקית. לפחות משהו אחד תקף גם למטומטמים.

ועכשיו למה שקורה במקום שבגללו אני צריך לנסוע עם האדם בעל הראש הריק, הבצפר.

היום, בגלל שבוע נטול פיזיקה, לא התקיימו שיעורי פיזיקה ושיעור אנגלית. עקב כך התקיימו רק שיעורים פחות מעניינים (או במילים אחרות – משעממים עד כדי שינה עמוקה). הראשון בינהם היה תנ”ך.

בשיעור הזה התחלנו ללמוד על עלילות הראשית. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ התמלאה המון פרשנויות לפסוק המסכן הזה ולפסוקים שאחריו. והארץ היתה תהו ובהו, ולכן ניגש משרד החינוך למלאכה החשובה של בחירת פרקים לרוב משעממים ללימוד בבתי הספר. וחושך על פני תהום, כי פגע ברק בעמוד חשמל והם נאלצו להסתפק במנורת חרום קטנה. ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, כי צריך לשתות משהו לפני שבוראים. ויאמר אלוהים ויהי אור, ויהי אור. ויאמר שר החינוך ותהיה בחינת בגרות, ותהיה בחינת בגרות. וימותו התלמידים משעמום. ויראה משרד החינוך כי טוב. ויהי ערב ויהי בוקר שיעור שלישי.

כשהתעוררנו יצאנו להפסקה של עשרים דקות, כשכמה דקות לפני סיומה חזרנו לכיתה, חיברנו את כל השולחנות, שמנו מזרונים וכריות, והלכנו לישון לפני שיעור ספרות. אמנם בפועל זה לא ממש קרה, אבל באמת הלכנו לישון, לפחות מנטלית. המורה בינתיים הקריאה סיפור שנקרא הבז. המוטיב המרכזי בשיעור הזה שעמום בלתי נסבל, מעבר לשיטת חפירות חדשה וניתוח ביקורות על סיפורים (גם לי היתה ביקורת: “אויש, זה מעניין”). כשנגמר השיעור הפעילו אצלינו את המתזים כדי שנתעורר (סתם, אין לנו מתזים. אנחנו מתעוררים אינסטינקטיבית בסוף השיעור).

אחרי שעה של שיעור אנגלית שלא היה (ולמדתי בו קצת מתמטיקה מתקדמת), חזרנו לכיתה כדי לחזות שוב בצורה בה המורה להיסטוריה הופכת נושא כ”כ מעניין (כמו השואה) לנושא כ”כ יבש ומשעמם. דווקא בספר לימוד הנושא הרבה יותר מעניין, ככה שיש לי מה לעשות בשיעורים חוץ מלפהק.

זהו זה להיום. מחר סוף סוף נגמר השבוע הזה, מתחיל חודש פברואר ומגיע יום שבת בלי אורי גלר (נכון שאף אחד לא מתגעגע לפרסומות שלו?). אולי בכל זאת יחזירו את חיים הכט.

יום טוב.

שלכם,

nadavs