בניגוד לחוקי הפיזיקה

בוקר טוב לכולם!

ביום שבת האחרון קרה סוף סוף משהו חיובי בטלוויזיה: התוכנית של אורי גלר נגמרה, הוא מצא יורש ועכשיו הוא מזמין אותו לאנגליה לגלות לו כמה דברים (כמו זה שאין לו באמת כוחות על טבעיים?). הקסמים (סליחה, פרפורמנסים על-חושיים) היו די בינוניים, משהו שגם אני יכול לעשות. טוב, חוץ מלדרוך על זכוכיות. זה כבר יותר מדי בשבילי.

ראשון עלה ל”במה שלך” אמיר לוסטיג, שהחליט לחתוך תפוח על שקית חלב עם חרב סמוראית תוך כדי זה שהוא דורך על שברי זכוכית. דבר ראשון, מי שבאמת מאמין שהוא לא ראה שום דבר מתבקש לעזוב. עכשיו גם מי שמאמין שתפוח נחתך כ”כ בקלות. ועכשיו מי שמאמין שזה לא כואב לדרוך על זכוכיות. כל מי שנשאר בוודאי יסכים שהמופע היה לא משהו, ואם שקית החלב היתה קצת יותר דקה היתה שם מזרקה שלמה (טיפ לעתיד: לא לגלות שהשקית עבה יותר. על זה באמת אי אפשר לעלות).

שני עלה לבמה תוך כדי מוזיקה מעצבנת אהוד שגב. הוא החליט לעשות סיאנס למורה שלו למתמטיקה (שהיתה בטח רוסיה, כי היא קראה את המחשבות של אנסטסיה מיכאלי). המורה של שגב לא היתה מוצלחת במיוחד (וגם היה נראה כאילו יש מישהו שדוחף את הכוס חזק מאוד), אבל לבסוף הוא הצליח להתנגד לחוקי הפיזיקה ולהרים שולחן בטריק שאפשר למצוא באינטרנט בשתי דקות. מהמם.

אחרון עלה ליאור סושרד שהחליט לדבר עם מסך שבו הוא הקליט את עצמו בכמה גירסאות וביקש מהאחראי על המסכים לשים את הגירסה הנכונה כל פעם. היה הרבה יותר נחמד משני האחרים (בגלל מרגול בעיקר), אבל עדיין לא משהו שאי אפשר למצוא באינטרנט בשתי דקות (היום גם אפשר ליצור משהו כזה בשתי דקות).

אחרי שלושת המופעים נמשך המסטיק הענק הזה עד אחת עשרה ורבע, שם הוכרז ליאור סושרד כיורשו של אורי גלר. אני באמת מקווה שאורי גלר לא התכוון למשהו נסתר כשהוא אמר “ידעתי שצריך לעשות את התוכנית בישראל בפעם הראשונה”. פעם אחת זה מספיק. לא צריך כ”כ הרבה יורשים. עכשיו צריך לדרוש מקשת בחזרה את מה שהם הורידו בשביל אורי גלר – התוכנית של חיים הכט.

ועכשיו למקום ההוא שהשבוע אין לי בו שיעורי פיזיקה, הבצפר.

אתמול, בעקבות פטור זמני משיעורי פיזיקה ופטור תמידי משיעורי אנגלית (הללויה!) התחלתי את בית הספר בשעה אחת עשרה, ישר לשיעור ספורט. בשיעור רצנו אלפיים מטר. טוב, לא ממש אלפיים ולא ממש רצנו כל הדרך, אבל העיקר הכוונה. אם כולם חוזרים חצי מתים, כנראה שהמטרה הושגה.

לאחר מכן היה שיעור תנ”ך, ואז שיעור ספרות. השיעור ספרות היה מרתק. המורה הקריאה לנו שיר של נתן זך שנקרא ציפור שניה. השיר כולל בדיוק שמונה שורות. השיעור כולל בדיוק 55 דקות. ניתחנו את השיר הזה במשך 45 דקות לאחר דברי פתיחה של המורה. ארבעים וחמש דקות. לשמחתי, המורה אמרה שמותר לפרש את השירים איך שרוצים כל עוד זה קשור לטקסט, ככה שאני מפרש את השיר בצורה הבאה: הוא ראה ציפור יפה מאוד והציפור הסתכלה עליו. הוא חושב שהציפור יפה מאוד ולכן הוא לא יראה עוד אחת כזאת. עברה עליו קרן שמש קצרה והוא דיבר מילים יפות שהוא לא אומר אותן היום. עכשיו רק צריך לחכות למבחן כלשהו כדי לראות כמה חפיפה צריכה להיות בין הפירושים שלנו לפירושים של המורה.

היום אני גם מתחיל מאוחר, שיעור ראשון פיזיקה. זה לא מונע מהשעות הרביעית, החמישית והשישית להיות שעות חופשיות. חבל שלא דחסו את כל השיעורים שהם לא פיזיקה ואנגלית בארבע השעות הראשונות ואת השאר בשעות האחרונות. בגלל זה אני צריך להישאר בבית הספר עד שש וחצי, למרות שבפועל אני “לומד” רק ארבע שעות (ולומד ממש רק שעה אחת, וגם זה לא בטוח).

יום טוב.

שלכם,

nadavs