גם אני מתקן שעונים

ערב טוב לכולם!

ביום שבת האחרון התיישבנו כולנו בסלון לצפות בתוכנית של חביב הבלוג, אדון גלר (מה לעשות, זה לא גרוע כמו דודו טופז ולפעמים יש שם גם קסמים מעניינים). בין הזמן שאורי גלר שדד שרשרת יהלומים והזמן שהוא זרק אותה לקהל וגרם לאילדיס התקף לב, היתה הופעה של אחד שאמר שהוא רוצה לעצור את הזמן. אמנם הזמן המשיך לזוז (חבל, אם הוא היה משאיר את השבת לתמיד זה היה נחמד) אבל אני בטעות הפלתי שעון שלא עובד והוא התחיל לתקתק! כן, כן. גם אני משפיע על שעונים.

אחרי כמה הופעות ואחרי הפשלה והשיעור בסטטיסטיקה של אדון גלר (כל סטטיסטיקאי מתחיל היה יכול לעשות את הטריק עם הקופסה. האחוזים של הקופסאות המובילות היו כמעט זהים) קרה משהו משונה בבית. אחד השעונים התחיל לזוז אחורה! אחרי כמה שניות הוא שב למסלול הרגיל, ולאחר דקה שוב התחיל להסתובב אחורה. כבר חשבתי להתקשר לקו החם של “היתה לי הפסקת חשמל אחרי שהפעלתי את כל המכשירים בבית”, אבל רציתי לעשות בדיקה נוספת. אתמול לקחתי את השעון הזה והתחלתי להתעסק עם הכוונון שלו, ולמרבה הפלא השעון שוב התחיל לתקתק לאחור. כנראה שגם בי דבקו כוחות על-טבעיים, ובתור שכזה אני מציע אתגר לאורי גלר: תגלה לכולנו איך מזיזים אחורה שעון דיגיטלי. זה יעזור לנו כשמעבירים לשעון חורף.

ועכשיו למקום ההוא שכל הכפיות בו מפלסטיק: הבצפר.

מכיוון שאין צורך ממשי להסביר איך ירדנו מהאוטובוס, הלכנו לכיתה וקפאנו מקור, הנה סיכום של היומיים האחרונים: משעמם נורא.

חוץ מזה שהיה משעמם, היה אתמול יום הורים. יותר נכון, “שוק הורים” (פירוש: עוד סחיטת כספים למען עזרה כספית למסע לפולין. אם נפסיק להוציא כ”כ הרבה כסף על עוגות אולי ישאר לנו כסף למסע ולא נצטרך עזרה…). בשוק הורים באים עם ההורים (או שההורים באים לבד), מתיישבים מול מורה ושומעים ממנה הרצאה (שנעשתה די משעממת אחרי 10 שנים) על איך שהסתגלתי לכיתה ויש לי ציונים כאלה וכאלה ושכל הכבוד וכל השטויות האלה. המורה לכימיה בכלל לא הבינה מה אנחנו עושים שם (גם אני לא הבנתי) ואמרה שהיא והמורה השניה לא הבינו איפה למדתי כימיה (התשובה: בכיתה ח’, כשאחרים התאמנו בהכנת מטוסי נייר והמצאת שמות, מוצלחים אגב, למורה, אני גם קראתי קצת בספר שסחבתי לכיתה כל יום, אבל לא שכחתי להתאמן בהכנת מטוסים והמצאת שמות). השיחה הכי מעניינת היתה עם המורה להיסטוריה שבמילים עדינות רמזה לי למרוח כמה שיותר במבחנים (אני רציתי לרמוז לה שהמקצוע שלה עוזר לי להשלים שעות שינה, אבל שתקתי). אמא שלי הובילה את השיחה למקום שהפריע לי יותר (העובדה שלא לומדים כלום) והמורה רמזה רמז עבה מאוד שהבגרויות שוות לזבל (“יש לי הרבה מה להגיד על המבחנים האלה, אבל אני לא אגיד”. דוז פואה). היום היא חתמה סופית את המקצוע הזה כחסר טעם בצורתו הנוכחית עם הלימוד המכני והמשעמם על איך גרמניה כבשה את מערב אירופה (“בתנועה נגד כיוון השעון”. מעניין כמה יכתבו את זה במבחן). ככה היא זורקת את כל הנקודות שהיא קיבלה על מה שהיא אמרה אתמול. חבל מאוד.

ומלבד היום הורים המרתק הזה, אתמול גם קיבלנו את המבחנים בפיזיקה. שלי ושל עוד מישהי חזר עם ציון תלת ספרתי (שוב פעם בריבוע קטן. קודם ראיתי 25 בעיגול גדול, ורק אחרי כמה שניות התברר שאלו הנקודות על התרגיל הראשון), כל השאר הסתפקו בציונים של 95, 79, 73, 60, 57, 53, ואתם יכולים להמשיך את הסדרה היורדת הזאת כאוות נפשכם (אל תשכחו לשים שם 39 ו-24). ב-24 לחודש יש מבחן חוזר. לי ולעוד שתיים מהכיתה יש שיעור חופשי.

ולסיום, לפני שלושה ימים נחגגו חגיגות חצי השנה לרשיון שלי. לא שהוא עושה עכשיו משהו חוץ מלחסוך לי שיעורי נהיגה, אבל בכל זאת טוב להיזכר מה היה באחד ביוני.

יום טוב.
שלכם,

nadavs