איך להשיג כל דבר

צהריים טובים.


מכיוון שזה הפוסט האחרון לפני שאני עולה על מדים וישן על מיטות נוחות כמו קיפודים ומכיוון שבבית הספר הדבר הכי מעניין היה לחכות לאוטובוסים בסוף כל יום, הנה לכם משהו קצת שונה: מדריך להשגת כל דבר שרוצים, בעיקר דברים מופרכים, טיפשיים ולא תמיד חוקיים.
הרעיון הגיע בעקבות אותו ילד משדרות שמסכנותו בל תשוער שבכה בגלל שאף אחד לא יבוא לבר מצווה שלו. בעקבות הבכי הזה הגיעו רק אלפיים אנשים שגמרו לו את כל האוכל.


הנה מה שצריך לעשות:

1) למצוא משהו טיפשי/לא חוקי להתבכיין עליו. דוגמאות: אף אחד לא מתכוון להגיע לבר מצווה שלך, גירשו לך את הפיליפינית הלא חוקית, משרד הפנים מסרב להכיר באזרחותו של העובד הלא חוקי שלך, יש עמלות בבנק, הבן שלך נכשל במבחן בחשבון באשמת משרד החינוך וכד’.

2) לצלם את עצמך מסכן. יש להוציא את מצלמת הוידאו (שמשום מה יש גם לאלה שמתלוננים שהם לא קיבלו משכורת כבר שנתיים) ולצלם את עצמך בוכה/כועס/שונא את הממשלה.

3) הפצת המסכנות לתקשורת. אם הטרגדיה היא אירוע חד פעמי שלא פוגע באיכות החיים ולא דורש התערבות ממשלתית (לא באים לבר מצווה שלי, גנבו לך מליון שקלים ונשארו לי רק מיליארד) יש לשלוח רק את ההקלטה של המסכנות לכל תחנות הטלוויזיה האפשריות (חוץ מהערוץ הראשון). אם זה פוגע באיכות החיים ודורש התערבות ממשלתית דחופה (כתוב לי בת”ז שנולדתי ב-7/4 ונולדתי ב-6/4) יש גם לשלוח בקשה לצילום “יום בחיי” כדי להדגיש את המסכנות הנוראית שאתה שרוי בה.

4) צילום היום שאתה עובר. אם היית מספיק מסכן בוידאו ששלחת, קרוב לוודאי שיגיעו אליך נציגים משני הערוצים הגדולים שיבקשו ממך להצטלם במשך יום ולתאר את סבלך. במהלך הצילומים הקפד להיראות מסכן במיוחד והדגש את איכות החיים שנגזלה ממך (אם גירשו לך את הפיליפינית שהחזקת, דאג להראות להם שאין לך מושג איפה המקרר. אם הבנק מסרב לתת לך משכנתא בטענה שאתה במינוס שלושים אלף שקלים, דאג להראות את הקירות המתקלפים שלך והאוטו החבוט של השכנים. אל תשכח להסתיר את היגואר החדשה שלך שהכניסה אותך למינוס).

5) דאג לעריכה טובה. בקש לשבת עם צוות העריכה של שני הערוצים ובדוק שהם שמים מוזיקה דכאונית, מוחקים את כל החלקים שבהם אתה מחייך ומסתירים בקפידה את המחשב החדש שקנית אתמול.

6א) שב בבית וקצור את הפירות. חמש דקות אחרי שידור הכתבה עליך בחדשות יצלצל הטלפון מהאנשים הרלוונטים שיספרו לך איך הם מצאו פרצה בחוק שמאפשרת לך להחזיק עובד זר ללא ויזה בלי לשלם לו. דאג להודיע לחברת החדשות שאתה מאוד שמח שהכל הסתדר ככה פתאום.

6ב) הפוך את האירוע שלך למשהו מיוחד. אם התלוננת על משהו חד פעמי (“ל… ל… לא ב.. בבבב… באים לב… לבר מצווה שליייי”), עשה את החגיגה בכל זאת. אנשים בטוח יבואו, והרבה.

6ב1) הראה שאתה חזק. אם נופלים לידך קסאמים ובכל זאת חצי מדינה הגיעה למסיבה שלך, דאג להזכיר את אולמרט ופרץ בנאום שלך. כמו כן, דאג לכך שיהיו במקום צוותי טלוויזיה שישדרו את השמחה של היום והבכי של אתמול בכתבת ספיישל עליך (גם אם אתה רק בן 13).

הנה, בשישה או שבעה צעדים פשוטים אפשר להשיג כל דבר שרוצים. עם קצת יכולת משחק אפשר להגיע לכל מקום (ע”ע נינט טייב).


ובלי קשר לזה, מיום ראשון עד יום חמישי אני איפהשהו בצפון עם כל שאר בית הספר, מתאמן בלקום בבוקר בחמש וחצי, ככה שלא ייכתב פה הרבה עד השבוע הבא. אבל אל תדאגו, עוד שבוע ייכתב פה די הרבה.
יום טוב וסופ”ש טוב.
שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 4 לאיך להשיג כל דבר
  • *עידית*
    25/11/2006 ב17:39

    אני יכולה להבין את הכאב של התושבים בעניין הקסאמים. מעבר לזה, זה כבר עניין של נקודת מבט שונה.
     
    בכל מקרה, המושג ’קיפוח’ במדינה שלנו הפך סוג של מחמאה.
    הדרכים המקוריות שלך הן תשתית לנטל על החברה וזה עצוב 😐
    אבל אילמלא קצת ציניות שנונה, איך יתרחב החיוך?
     
    העיקר שהיתה לו אחלה חגיגה…
    שבוע טוב =)

    הגב
    • nadavs
      25/11/2006 ב22:29

      גם אני מבין את הכאב של תושבי שדרות. אני גר במקום שלא ידע הרבה שקט בתחילת האינטיפאדה, אבל לא זכור לי שמישהו מהמושב רץ לטלוויזיה. עשו עלינו איזו כתבה קטנה בעיתון (ששינו בה חצי מהעובדות) אבל לא יותר מזה.
      קיפוח באמת הפך למחמאה. כל מקופח הופך למסכן, מה שאוטומטית מביא לחוב אישי של הממשלה אליו. כמובן שבעקבות כל מסכנות שמדווחת בטלוויזיה השר הממשלתי המתאים ישר מגיב באופן אישי למצב. זה פתח ענקי לניצול ושקרים.
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.