ושכל העולם ישמע

ערב טוב לכולם!

לאחרונה בעודי צופה בערוץ 2 יצא לי לראות שני דברים שלא ממש ברור לי איך הם הגיעו לטלוויזיה. הראשון הוא התוכנית “שכל העולם ישמע”. בשביל מה זה טוב? בתוכנית הראשונה סגרו קניון שלם בשביל שמישהו יוכל לבקש את ידה של חברתו. הבקשה הלכה ככה: “התינשאי לי?”, “כן, בטח”. זהו. כל ההפקה היתה בשביל ארבע המילים האלה, שהחצי הנשי שלהן נאמר מרוב הלם. החבר היה גם יכול באותה מידה לשאול “התחתמי לי על החוזה הזה שאומר שאת משלמת לי מליון דולר בחודש?” והיא היתה אומרת “כן, בטח”. בתוכנית האחרונה (שלא ראיתי, יש גבול) מישהי רצתה להגיד לאמא שלה תודה. עוד לא ברור לי מה הבעיה להשתמש בהמצאה עתיקת יומין, כלי רכב, להגיע לבית של מי שרוצים להגיד לו תודה ולהגיד את המילה הזאת. בימינו שלנו יש המצאה עוד יותר טובה, טלפון. גם במקרה הזה לא ברור הצורך של אותה בחורה בלסגור רכבת (שממילא מאחרת) במקום להתקשר לאמא שלה. רעיון לתוכנית הבאה: ילד משתלט על האולפנים שאחראים לזוועה הזאת ואומר לאמא שלו “אני רעב”. זה יהיה להיט.

וכאילו שלא די בטמטום הזה, הגיעה גם הפרסומת המדהימה של מוצר האנטי אייג’ינג החדש שניחן ביכולות של קרינה רדיואקטיבית – שינוי הדנ”א. עכשיו הכל ברור. הקרם חודר לדנ”א של העור וגורם לו להיראות צעיר ובריא. לא ברור איך מועצת הרשות השניה עוד לא הורידה את הפרסומת השקרית הזאת, אלא אם הם באמת שמים שם אורניום וחומרים אחרים שיכולים לשנות את הדנ”א.

וכעת למה שקרה במקום ההוא שלומדים בו איך עובד הדנ”א: הבצפר.

התחלנו את היום עם שיעור אנגלית ששוב גרם לי לרצות לרוץ לעבר קיר עם הראש קדימה. קראנו קטע משעמם כלשהו, ניתחנו אותו עד שהדופק שלו הפסיק ועכשיו אנחנו צריכים לכתוב לו הספד בצורת קטע כתיבה. אנחנו צריכים לכתוב על עצמינו בגוף שלישי מנקודת מבט של מישהו אחר. לא ברור לי איך היא מגיעה לשטויות האלה ואיך זה קשור לבגרויות שדורשות בעיקר כיבוי של המוח, אבל שיהיה. וכדי שלא יימאס לנו לדפוק את הראש בעצמים קשים אחרים, מחר יש גם אנסין, מה שאומר שאני ככל הנראה לוקח את החתול שלי לבצפר כדי שיעשה אותו במקומי. קשה לי להיות יותר מדי זמן על מצב “אדיוט”.

אחרי שעשינו לעצמינו כאב ראש רציני עברנו להשתמש בו בשיעור פיזיקה, שם המורה רק חזרה על שיעורי הבית הקלים.

אחרי פיזיקה התברר שריצת האלפיים בוטלה, אז במקומה עשינו רק ריצת 1500 מטר. עוד התברר לי שאם הברך כואבת מדי פעם בהליכה, המכות שהיא מקבלת בריצה יגרמו לה לכאוב עוד יותר. שוב עשיתי תוצאה מרשימה, אבל קשה לי לחשוב מה יקרה בריצת אלפיים האמיתית. המורה אמר שאנחנו עדיין לא מוכנים פיזית ונפשית. אני מסכים איתו, בעיקר במילה “נפשית”.

אחרי שהכאב בברך נרגע ואיפשר לי ללכת שוב, הלכנו לשיעור תנ”ך שם התחלנו ללמוד על החוקים בתנ”ך שמתחלקים לשני סוגים גדולים: קזואיסטים ועוד איזה סוג אחד שאומר את ההפך. השיעור היה מרתק, וקצת לפני הסוף הלכנו להרצאה, סליחה, סדנה להכנה לפולין.

למען האמת, למרות שהמרצה ניסתה להסתיר את זה, השיעור הזה היה יותר בכיוון של הרצאה. התסמין העיקרי: כמעט נרדמתי. היא אמרה שם כל מיני דברים על המסלול ועל מה שנראה, אבל לא נראה שמישהו הקשיב לה. החלק הכי מעניין היה כשנפתחה הדלת ויכולנו לצאת החוצה אל האור. בפעם הבאה כדאי לקרוא לדברים בשמם: זו הרצאה ולא יותר.

ולבסוף, בכימיה, התחלנו סוף סוף ניסוי חדש. הפעם הוא היה הבדלה בין ארבע אבקות לבנות שונות. אני הצעתי דרך כלשהי לבדוק אבקה אחת, אבל מכיוון שזה לא היה בדיוק מה שתוכנן המורה אמרה שזה רעיון יפה, אבל כדאי שנחשוב על דרך אחרת בינתיים. לשמחתי, המורה לא פסלה את הרעיון על הסף ולקראת סוף השיעור היא הביאה את הציוד הדרוש כדי לבצע את הניסוי. טוב לדעת שלפחות במקצוע אחד לא חייבים להיות ראש קטן.

זהו זה להיום. מחר שוב חוזרים הרבה אחרי השקיעה, ככה שלא אמור לקרות שום דבר מיוחד חוץ מהבוחן בהיסטוריה (מה הסיכוי שהוא לא יחזור עם המילים “קרא את הסיכומים מהאתר”?). נראה איך יהיה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs