ערב טוב לכולם!
היום, קוראים יקרים, קרה משהו מדהים (ודי עצוב כשחושבים עליו): הייתי מחוץ לבית יותר משהייתי בתוכו. יצאתי מהבית ברבע לשמונה לבית הספר, מבית הספר יצאתי לאיקאה (למרות שחשבתי שאני חוזר הביתה. ידעתי שהביקור באיקאה לא ייקח חצי שעה) ומאיקאה, שם התברר לי שיש אנשים שלא מבדילים בין פרקטי לבלתי אפשרי ובין התעקשות מוסברת להתעקשות סתם. לבסוף, הגעתי הביתה בשמונה וארבעים, כמעט משלים שלוש עשרה שעות מחוץ לבית. כבר היה עדיף לי לנסוע הביתה עם האוטובוס של הבצפר ואז להגיע הביתה בשמונה. לפחות הייתי לבד קצת ולא רואה בתסכול איך אני מבזבז את הזמן על רגליים של שולחן.
הנה מה שקרה במקום ההוא שלכל השולחנות יש אותן רגליים: הבצפר.
עם הגיעם של המחוגים לזווית של תשעים מעלות בינהם התחלנו את שיעור הכימיה, שם למדנו על חומצות ובסיסים. מסתבר שגם פחמן דו חמצני הוא חומצי. למדנו לנסח תגובות, לאזן אותן ולכתוב הרבה +H3O. בשיעור השני גם למדנו מה קורה כשמערבבים חומצה ובסיס ביחד (מקבלים מים, מלח והרבה שאלות “למה?”). לפחות היה מעניין יותר מהשיעור אחרי זה.
השיעור אחרי זה הוא לא אחר מהשיעור האהוב עלי, היסטוריה. המורה פתחה את השיעור עם ההודעה המשמחת שיש בוחן מחרתיים (ותוך חמש דקות הוא נדחה לשבוע הבא). הבוחן הוא בסגנון “נכון/לא נכון ולמה לא נכון” שאמור להקל על העטים שלנו. המורה אמרה שבשביל להצליח בבוחן צריך להקשיב בכיתה (אשרי המאמין). בסוף השיעור התברר שלא קרה נס מול עינינו. המורה כמובן לא הספיקה להסביר יותר משני משפטים שהיו על הלוח וכבר הגיעה למסקנה הבאה: “תקראו את הסיכומים”. אני לא הולך לקרוא את הסיכומים. היא אמרה שצריך להקשיב ואני מקשיב. אם לא יילך לי זה סימן שהיא לא מלמדת טוב, חד וחלק. אם היא רוצה שנקרא סיכומים היא מוזמנת לעשות אותם בתור סיכומים ולא פירוטים. אז אני אחשוב אם להסתכל עליהם בכלל.
ולצערי התברר שגם מקצוע האנגלית נגוע בנגע ה”היה אדיוט”. היה היום אנסין שהיה פעם בגרות תשס”ד. היה חלק של האזנה (קל מאוד) וחלק של אנסין. באנסין היתה שאלה אחת עם ניסוח נוראי שכל מי שמצליח איכשהו לענות עליה צריך לקבל אוטומטית 100 בחיבור. היתה עוד שאלה, קלה מאוד, שעניתי עליה עם ההגיון. שאלו למה הקנדי מהטקסט כתב שהוא לועס עפרונות (יש מאמרים מרתקים בבגרויות) ואני עניתי שזה בגלל שהוא רוצה להראות שהוא אוהב עפרונות (הוא ניסה להתקבל לארגון העפרונות בשיקגו). הרי אם הוא אוהב עפרונות, הוא יתקבל. אבל לא. זו שאלה שהתשובה עליה דורשת פירוש תנ”כי של הטקסט. התשובה אפילו יותר מעוותת מהתשובה לשאלה עם הניסוח הגרוע. המורה הזהירה אותי שוב שבודקי הבחינות לא עשו אפילו שלוש יחידות באנגלית. אני כבר מכין כסף לערעורים על כל שלושת המבחנים.
אחרי זה היו עוד שני שיעורים, אבל רמת ההכרה כבר התחילה לרדת בשלב הזה של היום. בפיזיקה למדנו על שדה חשמלי של מטען נקודתי. בשיעור הבא זה בטח יהיה שדה של חוט ושדה של מישור. לפחות פה יש חשיבה. במתמטיקה לא למדנו שום דבר אלא עשינו עוד מיליארד תרגילים בסדרות וקיבלנו כאב ראש אחד גדול. המבחן הזה ביום חמישי מלחיץ את כולם.
זהו זה להיום. מחר יש יום קצר (הללויה) וביום רביעי, כפי שהודעתי למורה לפיזיקה, המבחן שבו בודקים האם אני יודע לזהות ציורים במשולשים ועיגולים. יהיה מעניין.
יום טוב.
שלכם,
nadavs