בלי עזרת השם

ערב טוב לכולם!

לפני יומיים נחתו בתיבת הדואר שלנו שתי מעטפות שעליהן סמל משושה שבתחתיתו כתוב “צבא ההגנה לישראל”. בתוך המעטפות היו אותם מכתבים סגולים עם אותו נמען, אני. שתי המעטפות הכילו אותו תוכן, בקשה להתייצבות בלשכת הגיוס בחיפה כדי לערוך לי מיונים ובדיקות. בשני המכתבים גם היו כרטיסים לתחבורה הציבורית, על מנת שאני גם אוכל להגיע לחיפה באותו יום (18/1/2007, יום חמישי). כן, הצבא רוצה שאני אצטרף לשורותיו עוד כשנתיים.

מסתבר אבל שלצבא יש המון דרישות. לדוגמה, הם רוצים שאני אבוא עם תעודת זהות ישראלית. בעקבות הדרישה הזאת נסענו אתמול למשרד הפנים, שבדומה למשרדי הממשלה האמריקאיים, עובד מ-8 עד 12 ואז מ-12:10 עד 12:11. למזלי הם גם עובדים בימי רביעי ושני אחרי הצהריים, ככה שיכולנו אתמול לנסוע למשרד הפנים בנתניה. בהמתנה לתורי התגלתה לי שוב עובדה מדהימה: גם אם יש עשרה אנשים בתור, הוא עדיין ייראה ארוך וייקח הרבה זמן. לבסוף הגיע תורי. הגשתי לפקידה את הטופס שמילאתי ואחרי חמש דקות קיבלתי בתמורה תעודת זהות. עכשיו יש לי גם תעודת זהות ישראלית וגם תעודת זהות אמריקאית, שתי תעודות שבהן אני נראה כמו אחד שהמצלמות עושות לו דווקא ומוציאות אותו רע. גם בדרכון שלי אני לא ממש נראה במיטבי. ככה זה, המצלמה ואני לא חברים טובים.

עוד דרישה של הצבא היא בדיקה אצל אופטומטריסט, למקרה שהם לא ישימו לב שאני מרכיב משקפיים או עיוור. בעקבות הדרישה הזאת נסענו לאופטומטריסט הקרוב. שם הוכנסתי אל תוך חדר קטן וחשוך והוקרנו לי מספרים על הקיר ממול. אלו לא היו סתם מספרים, אלא מספרים מהסוג שאי אפשר להבדיל בו בין 2, 5, 8, 9 ו-6. כלומר, חצי מהספרות נראות אותו דבר בגודל מסויים. לשמחתי הצלחתי לראות את כל הספרות, והאופטומטריסטית כתבה שאני רואה 6/6. וכדי שהעובדים במקום לא יצטרכו לגור על ספסל ברחוב ויהיה להם במה לפרנס את ילדהם, הם ביקשו ארבעים שקלים על החמש דקות האלה שבהן מי שעושה את העבודה זה אני, לא הם.

לצבא יש עוד כמה דרישות, כמו מילוי שאלון רפואי ע”י רופא (אני לא מכיר מישהו שלא יודע אם יש או אין לו אפילפסיה). זה בטח ייקרה שבוע הבא, כי ממחר אין ממש עם מי לדבר בארץ.

ועכשיו למקום שבו אני לא צריך שום בדיקות מוזרות, הבצפר.

למען האמת, לא קרו הרבה דברים בבית הספר בשלושת הימים האחרונים, ובגלל זה גם לא עדכנתי הרבה (גם בשל העובדה שאתמול הייתי במשרד הפנים עד שש בערב, ומשם ישר נדבקו עיני לספר הכנה לבגרות בתנ”ך). רוב השיעורים נעו בין בהייה בכיוון הלוח לבין המצב המוחי בין עירות לשינה. היום הגיע השיא של פעילות המוח השבוע, בגלל המבחן בתנ”ך.

מכיוון שאני לא יודע שום דבר על מה שנלמד שנה שעברה, ישבתי אתמול ולמדתי למבחן בתנ”ך (בפעם הראשונה ואחרונה בחיי, אני לא עושה את זה שוב). לקח לי ארבע שעות לקרוא את כל מאה ועשרים העמודים שהיינו צריכים לדעת, והשתגעתי כל פעם מחדש מאיך שבדומה להיסטוריה, המריחות לא מאחרות לבוא. על כל מילה יש לפחות שני פירושים וכל אחד שיש לו ראשי תיבות נחמדים לשם שלו מסביר למה התנהג אלוהים איך שהוא התנהג. זה נורא.

כמו כן, גיליתי איך מייצרים שם של מלך גוי תנ”כי. בוחרים אורך לשם (בין עשר למאתיים מליון אותיות), ובוחרים באקראי אותיות רגילות (לא אהו”י), בכמות של כ-80% מאורך השם. לאחר מכן לוקחים אותיות אהו”י בכמות של כ-20% מאורך השם. את אותיות האהו”י מפזרים באופן שווה בין האותיות הרגילות. אחרי שקיבלנו מילה, צריך לנקד אותה. לשם כך בוחנים אות אות ובוחרים את הניקוד שיקשה הכי הרבה על ביטוי השם. זהו, זה הכל. ככה נוצרו שמות כמו סנחריב ונבוכדנאצר. אין הסבר אחר לאיך נוצרו השמות האלה.

ולבסוף, המבחן היום. ניסיתי לפנות לאלוהים בבקשה לעזרה, אחרי הכל הוא היה כשכל הדברים בתנ”ך קרו. לא נראה לי שהוא ממש עזר לי. היינו צריכים לבחור ארבע שאלות מתוך חמש. בשלוש מהן זיהיתי את התשובה מייד כי זכרתי אותה מהספר, ורק הייתי צריך קצת להוסיף תוכן מסביב כדי ליצור תשובה מעניינת (לשמחתי, המורה לתנ”ך, שהיא גם המחנכת, לא מחפשת תשובות באורך הגלות). לאחר מכן היתה לי התלבטות בין שאלה אחת לשאלה חמש. בשאלה חמש לא היה לי מושג אפילו איפה להתחיל, אבל בשאלה אחת ידעתי משהו קטן. ניסיתי לאט לאט לפתח את זה למשהו גדול, ואני מקווה שהצלחתי להשיג שם לפחות עשרים נקודות. מה שבטוח לחלוטין, המבחן הזה היה בלי עזרת השם.

ולסיום, יש עכשיו סוף סוף ארבעה ימים להירגע מכל השבוע הזה. אני מתלבט בין שתי גישות למנוחה הזאת. מצד אחד, יש את החתול החדש שלנו, שהגישה שלו היא לישון 24 שעות ביממה. מצד שני, יש את הגישה של החתולים בחוץ שאומרת לישון 23 שעות ביממה ולנוח שעה מכל השינה הזאת. עדיין לא החלטתי.

יום טוב, גמר חתימה טובה וצום קל (למי שצם).

שלכם,

nadavs