שלום כיתה (י)א’

ערב טוב לכולם!


בפעם התשיעית בישראל חזרתי ללימודים, והבנתי כמה לא השתנה שום דבר. נהגי ההסעות הם אותם נהגים, המורים אותם מורים, התלמידים אותם תלמידים והחגיגה מזה ש”הפעם אין שביתה” וההתפארות של כל אדם, מהמאבטח בכניסה לבית הספר ועד ראש הממשלה, על פתיחת שנת לימודים מוצלחת (מה זאת אומרת מוצלחת? בלי שביתה? עם תזמורת? בארה”ב הדבר הכי מרגש שעשינו בתחילת השנה הוא לחתום על חוזה כלשהו עם בית הספר. אף אחד לא התלהב מזה שהתחלנו ללמוד בדיוק בזמן) נשארה. מה שכן השתנה זה בית הספר, ולשמחתי זה נראה כמו שינוי לטובה.


בבוקר, עשר דקות אחרי שקמתי, כבר הייתי באוטו של אבא שלי בדרך למושב הסמוך. שאלנו איפה לחכות ואמרו לנו “במרכז שמה”. מצאנו איזה מרכז חינוך וחיכינו שם. בשמונה הועיל בטובו הנהג של חברת האחים שעיבי להגיע ולאסוף אותי. לאחר מכן הוא אסף עוד מישהו ורמז ששנינו אדיוטים בזה שאנחנו לא יודעים לאן צריך לנסוע (לא שהוא נראה אחד שיש לו בגרות). התברר במהלך הנסיעה שצריך לנסוע לעוד מושבים ורק אז להגיע לבית הספר. לבסוף, בגלל שכלו הרב של הנהג ואוטובוס שנראה ומתפקד כמו השיפור של אוטובוס מתקופת האבן הגענו בתשע, חצי שעה אחרי הזמן.


כשנכנסנו לשטח בית הספר הודיעו לנו ללכת למגרש המקורה. מכיוון שהדבר היחיד שידעתי זה איפה המזכירות, היה לי מזל שבמקרה פגשתי מישהו שהתברר שהוא איתי בכיתה, והוא הוביל אותי למטה. שם חיפשה אותי היועצת במשך חצי שעה. כשנפגשנו היא לקחה אותי למחנכת שהכירה אותי בפני כל הכיתה והתעקשה בכוח שכל אחד יכיר אותי וידע לאיית את השם שלי מתוך שינה. אחרי טקס קצר לזכר נופלי הקיבוץ במלחמה הלכנו לכיתות, וגם שם התעקשה המחנכת שאנשים שוב יכירו אותי.


החלק המצחיק של היום נרשם ללא ספק כשנכנסה המנהלת והודיעה כמה הודעות. בהפסקה הקצרה שהיא לקחה אמרה לה המחנכת “יש לנו תלמיד חדש” (אני חושב שכל הבצפר כבר מכיר אותי בגלל זה) אמרה המנהלת “ברוך הבא” תוך חצי שניה והמשיכה בנאום. לבסוף היא גם העיפה מהכיתה את כל מי שלא בא עם תלבושת אחידה.


לקראת הסוף עשינו מה שעושים כל יום ראשון ללימודים. מכירים אחד את השני בפעם המאתיים מליון. כל מי שבכיתה הזאת ראה את כל האחרים כבר יותר מאלף פעמים. למה הם צריכים להכיר שוב? אמנם אני חדש, אבל תוך שבועיים אני מכיר את כל האנשים סביבי ואת המפריעים. לכל השאר אני צריך יותר זמן, אבל זה לא לוקח יותר מחודש.


בסוף היום הלכנו להסעות ואני הלכתי לאוטובוס שאמור להביא אותי לתחנת אוטובוס אחרת שממנה אני לוקח עוד אוטובוס הביתה. הפעם אמא שלי עקבה אחרי האוטובוס כדי לראות לאן הוא לוקח אותי. שמתי לב גם שיש תחנה ממש ליד המקום שהוא מוריד אותי, וגם שאין כמעט אף אחד באוטובוס.


זהו זה ליום הראשון. מחר כבר מתחילים ממש לעשות משהו, וזה כולל גם שיעור חנ”ג בבריכה. עדיין לא ברור לי איך אני מגיע לשם, אבל אני כבר אמצא דרך.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לשלום כיתה (י)א’
  • Seamus
    04/09/2006 ב21:51

    כן, הימים הראשונים בבצפר אף פעם לא משתנים, רק שאתה מסתכל עליהם מזווית שונה. עליתי לכיתה י’, ועשו לנו טקס מביך במיטב המסורת של כברי [אחרי כמה זמן כולם מתחילים לשיר "כל הי’ניקים זונות"]. אבל היה כיף, בסה"כ.

    הגב
  • nadavs
    05/09/2006 ב19:34

    גם הזווית ראייה שלי על הטקסים האלה לא השתנתה. אני עדיין חושב שהם מיותרים וסתם גורמים מבוכה לכולם.
    nadavs

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.