תהליכי סיום

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!


הזמן עד הטיסה לטורונטו הולך ומתקצר, ורמת המתח בבית הולכת ועולה, ובעיקר תורמים לזה הכלבה והבית הזה (שאין לי מושג איך שרדתי בו עד עכשיו). אנחנו כבר עושים הכנות נפשיות לישיבה ארוכה וחסרת מעש במשך יותר מחמש שעות. אנשים שלא דיברנו איתם שנתיים, כולל חברים שלנו, יוצרים קשר ומראים לנו שלא השתנה הרבה. אנחנו חוזרים כמעט בדיוק לאותו מצב שיצאנו ממנו.


כמו כן, בזמן האחרון נשאלתי הרבה פעמים מה יקרה לבלוג. התשובה היא כלום. השם יישאר, הצבעים יישארו, התמונה למעלה תישאר, הסגנון יישאר ואפילו הדברים בצד יישארו. מה שישתנה זה התיאור והשעות שבהן הבלוג יתעדכן. מלבד זה, לא יהיה שום דבר חדש. אני לא אוהב שינויים שלא לצורך.


אם כבר מדברים על הבלוג, בעשרים ואחד באוגוסט, יום אחרי שאנחנו חוזרים, הבלוג חוגג שנה וחצי. מדהים איך הזמן רץ בארצות הברית, גם כשמשעמם מאוד.


לפני כמה ימים התברר לנו שמי שגרה איתנו כאן, הבת של השוכרים, היא לא תמימה כמו שהיא מנסה להיראות. התברר שהיא התקשרה לאבא שלה וסיפרה כל מה שקרה כאן, כמו ביקורו של הדוד שלי, ודיווחה על כל כתם בבית. מה שהיא שכחה לציין זה שהכלבה שגרה כאן עולה על הסלון בניגוד למה שהם מרשים, ישנה עליו ועושה כתמים. אבל לא מדברים על הכלבה, היא חלק מהמשפחה. גם ככה לא יעשו לה כלום, ואני מקווה מאוד שהדבר הזה יסתיים בשקט.


מלבד זה לא קורה כאן שום דבר מיוחד. את רוב הזמן אני מבלה במשחקי יאטזי באינטרנט ועוד שני משחקים מטופשים אחרים. מדי פעם יש איזו תוכנית מעניינת בטלוויזיה שאני רואה, אבל לא יותר מזה. משעמם כאן בצורה בלתי רגילה. אין צורך לנסוע לשום מקום, כי כבר יש לנו את מה שאנחנו צריכים לימים האחרונים. אין צורך לעשות שום דבר. בארץ לפחות זה ישתנה. יהיו לנו עשרה ימים של מפגשים עם כל האנשים שאנחנו מכירים, ולי עשרה ימים של הסתגלות לשעון ישראל.


ולמי שרוצה לדעת, בעשרים באוגוסט בשעה אחת עשרה בבוקר אנחנו (בתקווה) נהיה ממש לפני המכס. אחרי שנעבור אותו, יקבלו אותנו בברכה המזרקות של שדה התעופה ונהג מונית או שניים. לפחות כשנגיע הביתה יעזרו לנו חברים ובני משפחה להשיג דברים בסיסיים כמו מקרר, מזרונים ואוכל. הדבר היחיד שנשאר עכשיו בבית שלנו בארץ הוא מדיח כלים. המכולה תגיע יום אחרינו, אבל תשתחרר רק כמה ימים אחרי זה, מה שאומר שיהיו לנו כמה ימים של שינה על מזרונים וסלון פנוי ענקי. גם חיבור לאינטרנט או טלוויזיה לא יהיה, אבל נוכל לפחות ללכת לראות אצל השכנים.


זהו זה. מחר: הפוסט האחרון מארצות הברית. מחרתיים: האחת עשרה וחצי שעות האחרונות בארצות הברית. צריך להסתגל מחדש ללחות ולעברית.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.