פרס התכנון הלקוי

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

בעוד ישראל מנהלת מאבק בחיזבאללה, אנחנו כאן מנהלים מאבק שלנו, נגד הבית שבו אנחנו גרים. בצד אחד, המשפחה שלי. חמש נפשות העומדות לחזור לארץ. בצד השני, הבית שאנחנו נמצאים בו, זוכה פרס התכנון הגרוע ביותר, מגובה בכלבה חומה, ענקית ופסיכית. יחד הם מנסים להפר את השלווה שלנו כל עוד אנחנו כאן (ועלי הם עובדים מצויין) ואנחנו מנסים לא להשתגע יותר מדי מהמדרגות ולשים אוכל במקומות גבוהים, כדי שהכלבה לא תגיע.

עיקר התכנון הלקוי של הבית הזה מתבטא בגרם המדרגות היחיד שתקוע לו באמצע. בכל הבתים שהייתי בהם, המדרגות מובילות לחדר מרכזי שממנו אפשר ללכת לרוב החדרים העליונים. כאן המדרגות מובילות לפינה של קיר ולקטע רצפה צר שצריך ללכת עליו את אורך כל הקיר המקביל למדרגות בשביל להגיע לחדר הראשון. עוד קטע מדרגות קצר נמצא בין המרחב שבכניסה לבית ובין המטבח. הדבר הזה סתם מעצבן את כולם. הארכיטקט פשוט לא חישב נכון את גובה הבית, ולכן במקום שיהיו מדרגות מהרצפה למעלה יש מדרגות בשביל להגיע למדרגות. ללא ספק מדובר בארכיטקט גאון.

עוד זירה מתישה בקרב הזה היא השירותים. אני חושב שמנסים להכשיר אותי כאן להיות אינסטלטור. כבר פתחתי את המכסים של הניאגרות כאן יותר מפעמיים בשביל לתקן את השירותים, שמדי פעם החליטו על דעת עצמם להוריד את המים עד אינסוף. היום גם נשבר שיא כשהתברר שמיכל אחד בכלל החליט להתנקם בנו ולכן נאלצנו להדביק חלק מתוכו למיכל עצמו בשביל להפסיק את ירידת המים. אף פעם לא חשבתי שקול של מים זורמים ירגיז אותי כל כך.

החזית האחרונה, אך הכואבת ביותר, היא ללא ספק הדבר החום שהגיע לכאן ממיזורי ומאז הוא לא מפסיק לאכול. הלברדורית שהם הביאו לכאן כבר גדלה למימדי ענק וכעת היא גם יכולה לשים שתי רגליים על השיש ולבדוק אם יש משהו טעים ברדיוס שלה. פעם אחת, כשרציתי לחמם שניצלים, השארתי בקערה שלוש חתיכות קטנות שרציתי להחזיר למקרר אחר כך. הלכתי לרגע מהמטבח, וכשחזרתי הקערה היתה נקייה מאוכל. הבעיה הגדולה מתחילה כשהאוכל מסיים את דרכו במערכת העיכול של הכלבה ומגיע לדשא, או יותר גרוע, יוצא בצורת גז. זה מבריח את כל האנשים ברדיוס של שני מטר ממנה.

עוד שתי בעיות עיקריות שהכלבה הזאת גורמת הן פירוק לחתיכות קטנות של כל דבר שאפשר לפרק והמחסום שלה על המדרגות. פעם אחת היא תפסה את סנדל ימין שלי והוציאה לו חתיכה יפה מאוד מאחורה. אתמול בלילה, לדוגמה, היא מצאה חתיכת ספוג ענקית והחליטה שיהיה נחמד להפוך אותה למאה חתיכות קטנות יותר ולפזר על הדשא. והמחסום שלה זה סתם בשביל להציק. היא לא תעלה במדרגות, אין לה מה לעשות שם. זה רק מונע ממני לעלות ולרדת במדרגות בלי הצורך לדלג על מדרגה אחת למטה.

רק עוד שבועיים נותרו לנו לחיות בבית הזה, ואני לא רואה שום פשרה. את הבית אין לנו איך לתקן והכלבה רק נעשית פסיכית מיום ליום. הפתרון החלקי שלי הוא לצאת מכאן כמה שיותר. אני לא מוותר כאן על שום הזדמנות ללכת לסופר ומברך על כל רגע שאני נמצא שם.

ולסיום, מג’יק מאונטיין נדחה ממחר לשבוע הבא. בדיוק עוד 180 שעות הפארק נפתח ואנחנו נכנסים אליו. חוץ מזה, עוד יומיים אני ואבא שלי נוסעים לוואלי (נסיעה ארוכה על פריוואי) כדי למכור את האוטו של אמא שלי. הוא נוסע באוטו שלו, אני באוטו של אמא שלי. אני מקווה שלא יהיו פקקים.

מקווה שיהיה יום טוב.

שלכם, מנסה לשרוד,

nadavs