405

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!


זמנים לא קלים עוברים עלינו עכשיו. המדינה לא מסתדרת כ”כ טוב עם מה שקורה בצפון, ואנחנו צריכים להסתכל כאן מהצד. אני כבר לא יכול עם זה. זה ממש משגע אותי. לא רק המצב הנוראי בארץ מעצבן, גם הבית הזה, שרואים שבנו אותו לפני שבעים שנה, כבר עולה לי על העצבים. לא רק שיש בו מדרגות, משהו שאף פעם לא אהבתי, גם חדר שירותים אחד נורמלי אין בו. בחדר שירותים היחיד שננעל לגמרי מבפנים יש שתי דלתות. למה חדר שירותים צריך שתי דלתות? ושלא נדבר על זה שתמיד בבוקר אני הולך לדלת שהשארתי נעולה יום קודם. ממש מעצבן. יש עוד חדר עם שתי דלתות, אבל רק אחת ננעלת. בשניה המנעול הלך לעולמו. ובחדר שירותים השלישי (כמה הלכו לשירותים לפני חמישים שנה?) יש רק דלת אחת, אבל היא ננעלת מבחוץ. לא, זו לא בדיחה. אני לא יכול לנעול את הדלת שאני בפנים, אבל מישהו מבחוץ יכול לנעול אותי בתוך השירותים בלי שום אפשרות לצאת. ללא ספק, תכנון ברמה גבוהה מאוד. לפחות ייתרון אחד יש כאן: אין שטיח. עדיין לא ברור למה צריך שטיח במדינה עם עשרה ימי גשם שבחודש הכי קר שלה הטמפרטורה בקושי יורדת מתחת ל-15 מעלות.


והחום הזה ששורר כאן גם לא עושה עימנו חסד. אמנם היום זה רק מצב “זיעה קלה”, אבל שלשום ולפני שלושה ימים היה פה גל חום אדיר. אפילו כשיצאנו בשמונה בערב מהבית היה חם כמו שעת צהריים קרירה. ובגלל שאנחנו בבית שנבנה בשנות השלושים, אין כאן מזגן. הדבר היחיד שמקרר אותנו קצת זה המאוורר שהבאנו מהדירה הקודמת, וגם זה רק בסלון. בשאר הבית אנחנו פשוט הולכים מהר ומקווים לא להתייבש באמצע.


אבל לפחות יש מקום אחד שבו יש מזגן, וזה האוטו. ביום שני בתשע וחצי בלילה יצאתי איתו לכיוון שדה התעופה של לוס אנג’לס על מנת לאסוף את אבא שלי ואחותי שחזרו מפלורידה. הפעם הראשונה שאני נוהג לבד בחושך, ועוד כזה מרחק גדול. היתה נסיעה שקטה למדי. לא היו הרבה מכוניות על הכביש ככה שתוך חצי שעה הצלחתי להכנס לפקק הגדול של שדה התעופה. אחרי שהם הגיעו, הלכנו לחניה ולא מצאנו את האוטו. למזלי, זיהיתי בזמן שזה לא הבניין הנכון. אני מפחד לחשוב על מה היה קורה לי אם לא הייתי נזכר שהאוטו בניין אחד ליד. בחזרה נסענו דרך ה-405, הכביש הכי עמוס בעולם. כל יום עוברות שם מליוני מכוניות, ולמרות שיש בו חמישה נתיבים לכל כיוון יש שעות שזזים בו בקצב מטר לשעה. לשמחתי בלילה הוא פנוי, ככה שהגענו מהר לרחוב שצריך לצאת בו. כשנכנסתי לנתיב הימני הגיעו לשם עוד עשר מכוניות שנכנסנו, מה שחייב את כולם שם לנסוע ממש לאט. אחרי שכולם התפנו משם יצאתי מהכביש המהיר וחזרנו הביתה.


ולסיום, אתמול הציבו אצלינו שלטי איסור חניה בשל “תחזוקת עצים”. בפועל, הם מביאים שלוש משאיות עם זרוע גדולה שעליה עומד מקסיקני. התפקיד של המקסיקני הוא להפעיל מסור חשמלי גדול ורועש, להעיר אותי בבוקר ולהטריד אותנו עד שש בערב. בסופו של דבר הם עובדים עשר שעות על עשרה עצים, כשבכל עץ הם מורידים לא יותר משני ענפים. סיבה מעולה לעשות לנו רעש.


יום טוב (עד כמה שהוא יכול להיות עם המצב הזה).


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 5 ל405
  • דניאלה
    27/07/2006 ב5:47

    אני כרגע באיטליה ולא ממש חושבת על הארץ! <העיקר שאני לא שם>
    ואתה בארה"ב חח אז פשוט תנצל את זה שאתה לא בארץ..
    =)
    ארהב זה כיף!
     
    אתה גר שם?

    הגב
    • nadavs
      27/07/2006 ב6:21

      אם קראת רק את הפוסט הזה, אני יכול להגיד לך שכרגע אני גר בארה"ב, אבל עוד פחות מחודש אני חוזר לארץ ואני מנצל כל רגע.
      nadavs

      הגב
  • ליטליקSD
    27/07/2006 ב22:09

    וואו. נראה שהבית החדש שלך מלא הרפתקאות משונות
    עוד פחות מחודש אתה חוזר? וול, ברוך השב. איך היה בארה"ב? (יצא חרוז או שנדמה לי?).

    הגב
    • nadavs
      28/07/2006 ב1:00

      איך היה? היה נחמד בסך הכל. חוץ מכמה רגעים קשים היה אפילו מהנה.
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.