קבוצה גדולה של אנשים טיפשים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
באחת מארוניות הספרים שיש לנו בבית (ומחר תתנקה מכל ספר לקראת המשלוח לארץ) יש ספר עם “אמרות מצחיקות”. אמנם לא כולן מצחיקות, אבל ברובן יש גרעין של אמת, בייחוד באמרה “אל תזלזל בקבוצה גדולה של אנשים טיפשים”. כנראה שמי שכתב את הספר הזה ביקר בארה”ב, כי רק כאן אפשר לראות דוגמה לזה כמעט כל יום.
משפחת חברים שלנו נסעה לארץ, והבעל נשאר כאן, לטפל בעסק שלו עד שהוא טס לארץ. למשפחה יש כלבה, אבל בגלל שהוא לא נמצא בבית רוב היום, היא מגיעה אלינו, שנשמור עליה. היא כלבה ממש טובה, לא נובחת, לא משתינה בבית ולא עושה הרבה נזק (אם שמים את כל הנעליים במקום גבוה). היום הגיע אלינו מכתב מהעירייה שכתוב בו שהגיעו תלונות על כלב שרץ בפראות ובלי שליטה באיזור שלנו. הנמען היה הבניין שלנו ואנחנו המשפחה היחידה שהיה אצלה כלב אי בזמן שהיינו פה. מה שלא נכון הוא שהכלבה רצה בפראות, או לפחות בלי שליטה. כשהיא בבית היא בלי רצועה, אבל כשיוצאים זה רק עם רצועה, והיא די אוהבת את זה. כנראה שאחד השכנים הגאונים ראה אותה רצה במרפסת בלי רצועה, וכמה נורא, המרפסת היא חלק מהחוץ, אז חייבים להתלונן לעירייה. מה שהחמיר את המצב היא העובדה שהכלבה רשומה, אבל לא בבית שלנו. היא רשומה כמובן בבית שלה. אם יתקבלו עוד תלונות עד ה-28 ליולי אנחנו עלולים לקבל קנס. אחרי שנעבור לבית של החברים שלנו (מכיוון שאנחנו אורזים את כל הבית והם בארץ, הם נתנו לנו את הבית שלהם עד שנחזור לארץ), כדאי שנתקשר לעירייה. עוד תלונה אחת ואנחנו עלולים להתחיל לממן את העירייה שוב (אני לא אשכח את החודש הראשון שלנו בארה”ב. חטפנו דו”חות חנייה על בסיס שבועי כמעט). מה לעשות, האמריקאים הם קבוצה גדולה, ולפי מחקר בשטח, גם אנשים טיפשים.

חוץ מענייני הכלבים בעירייה, ביקשנו גם מידע לגבי החנייה בעיר, בעיקר החנייה הלילית, מכיוון שלא ראינו שלט שמתיר חנייה לילית עם אישור. סתם לידיעתכם, אישור חנייה באיזור מסויים (כל העיר מחולקת לאיזורי חנייה) יכול לעלות בין עשרה לעשרים דולר. חניית לילה עולה לא פחות מתשעים דולר, וזה לשעתיים וחצי. בחוברת הקטנה כתוב שחייב להיות שלט שמתיר חנייה עם אישור, ככה שנצטרך איכשהו לדחוס שש מכוניות בחנייה הלא גדולה שלהם (שביום רגיל נכנסות שם ארבע, אבל עם רווחים גדולים. נראה מה יהיה). כמו כן, כתוב גם, לכל התושבים שגילו שהרחוב שלהם מלא, המספר של פקחי החנייה. למרבה הזעזוע, התברר שהשכנים שלנו מלמטה (שהמדינה שהם מגיעים ממנה מתחילה בי’ ונגמרת בל’) התקשרו למספר הזה כשהרחוב מול הבית היה מלא. הפקחים לא פספסו שום הזדמנות לתת דו”ח של 45 דולר ומיהרו לגרור את המסכן התורן מהרחוב. אם זה לא מעורר בחילה, אני לא יודע מה כן.

חוץ מענייני העירייה, שום דבר מעניין לא קורה. אני הפכתי להיות שליח הסופר הרשמי ומביא העיתונים בבית, מה שגרם לי לנסוע לשם פעמיים. גם מטבעות למכונת כביסה וגם קצת אוכל. לפני האוכל עוד הספקתי לנסוע בשביל אבקת כביסה. החלטתי שהיום אני מיישם את מה שאמא שלי עושה כשהיא חונה, כי השיטה שלי (להסתובב מוקדם מדי ולהכנס לחנייה בחמש דקות) לא הוכיחה את עצמה. השיטה של אמא שלי כנראה כן עובדת טוב, כי הצלחתי פעמיים להכנס במכה אחת. אתמול גם הבנתי סוף סוף מה לעזאזל רצה הממציא של החנייה במקביל. עכשיו נשארו רק שתי תעלומות: מי חשב על חנייה בנתיב הימני (שחוסמת אותו לגמרי ומאלצת אנשים להשתלב שמאלה חמישה מטר אחרי צמתים) ומי, לכל הרוחות, המציא את שיטת הפנייה שמאלה האמריקאית. חייבים לראות את זה כדי להאמין. זה הטמטום בהתגלמותו.
זהו זה. מחר המחשב ינותק מכל כבליו וביום שני יובל אחר כבוד אל תוך המכולה. לקראת סוף אוגוסט הוא יתחבר לרשת החשמל הישראלית. אל תדאגו, גם לחברים שלנו יש מחשב, ולא סתם מחשב, אלא כזה עם חיבור לאינטרנט. אני אוכל לעדכן גם משם (רק חבל שהמקלדת שלי תחזור רק לקראת ספטמבר. קשה לי להתרגל למקלדות אחרות).

יום טוב.

שלכם,
nadavs