עוד שנתיים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
זהו זה. הצלצול היום בשעה 12:30 סימן את סיומה של שנת הלימודים העשירית שלי במערכת החינוך הפורמלית (והמעצבנת). כל מי שנקרה בדרכי אמר “School’s over” שמונים פעמים. אני לעומת זאת הלכתי ללוקר כדי להוציא משם את המילון האנגלי, הספרדי ואת קלסר האנגלית שלי. באופן מדהים, יש קשר הדוק בין שלושת הפריטים האלה. בשלושתם לא השתמשתי אפילו פעם אחת. הם סתם שכבו בלוקר ותפסו מקום.

ועכשיו לששת מבחני הסיכום. המבחנים ששיגעו את כל הבצפר. המורים טרטרו בשכל, התלמידים בלעו את הטרטורים והתחילו גם ואני הקשבתי מהצד ללחץ של כל אנשי הפאניקה המומחים. לא היה קל, אבל שרדתי.

במחשבים, כיתתו של מישל פול (Michel Paul), היה שיעור מרתק. אני שיחקתי סוליטייר, מימיני מישהו שיחק קאונטר סטרייק ומשמאלי אין אף אחד. חוץ מסוליטייר, קיבעתי את מקומי כשיאן פינבול והוספתי את שיאי החמישי לרשימה. כל מי שישחק פינבול במחשב עשר בכיתה 191 יידע מי היה שם קודם.

אצל הווארד אדלמן (Howard Edelman), שניסה להסביר לנו איך לשחק סופטבול, גם היה בסדר. בתחילת השיעור נכנסנו לחדר ההלבשה לעשות את המבחן הכתוב על סופטבול. לא ברור לי עדיין למה צריך לעשות מבחן בכל מקצוע ספורט. אחר כך עברנו למשחק נגד הכיתה השנייה. במהלך המשחק המורה לקח אותי ועוד מישהו הצידה לראות איך אנחנו זורקים ותופסים את הכדור (זה רק אני או שמתייחסים אלינו כמו מפגרים?). קיבלתי 26 מתוך 30. אני צריך ללמוד לשים את האצבעות בכפפה בכיוון הנכון כשתופסים. חשוב מאוד.

בכיתה של אירה מוסקאו (Ira Moskow) היתה פאניקה קלה מצד התלמידים ועצב מצד המורה. מישהו שנמצא איתי בשיעור ספורט הדליף לו שאנחנו חוזרים לארץ בקיץ. הוא ממש התאכזב. הוא אמר שאנחנו חייבים להישאר לפחות עוד שנה. נחמד מצידו שאיכפת לו כל כך. המבחן עצמו היה כמו כל שאר הפיינאלים, בלי אתגר מיוחד. לקראת סוף המבחן המורה בא ושאל אם עשיתי הכל נכון. עניתי שאני מקווה. בסוף השיעור הוא הודה לי על זה שווידאתי שכל דפי התשובות שלו נכונים ושהיה תענוג שאני אצלו. אמרתי לו שהיה ממש כיף להיות אצלו. בסוף לחצנו ידיים ונפרדנו. בקיץ הוא עובר ללאס וגאס, ואני, כמו שהוא יודע, לארץ הקודש.

בביולוגיה, עם זינה גולדמן (Zina Goldman) חזר שוב הרעיון הכללי של הפיינאלים. לתת שאלות מפגרות. התוצאות משיעורים קודמים לא עודדו במיוחד את הכיתה. רק A אחד, מלא Cים. המבחן עצמו היה ברמה של כל המבחנים בביולוגיה עד עכשיו. אין רמה. בסוף יצא שקיבלתי 78 מתוך 85, ובסך הכל 97 בביולוגיה. סקוט שוורץ, שאמר שהוא יילמד הרבה בשביל לקבל ציון גבוה משלי (והוא לא הראשון שעושה את זה), נכשל במשימה שלו, אבל הוא קיבל A בסך הכל. אנשים צריכים להירגע.

באנגלית היה לנו חיבור על תקוות גדולות, ואני באתי עם תקוות קטנות. המורה, קיי מריט (Kay Merritt) היא אותה קרצייה והתלמידים אותם מפגרים. בסוף השיעור (שבא עלינו לטובה) אנשים הלכו להתחבק איתה ולהודות לה. אני רציתי להקיא. אם יש מישהו, בכל בית הספר הזה, שהכי פחות ראוי להערכה, זו היא. אבל התלמידים, כמו אמריקאים טובים, הציגו את הצביעות במיטבה. פשוט מגעיל.

בשיעור ספרדית, שהתחיל עם דוקטור מייקל גרנט (Michael Grant) שהלך לניתוח ירכיים לפני חופשת האביב והמשיך עם סברינה אזיריאן (Sabrina Azirian) שהתחבבה על רוב האנשים, היה פיינאל ממש קל (כמה מפתיע!). מאה ארבעים ושתיים שאלות שכל תכליתן הוא לראות אם אנחנו יודעים בכלל מה זה ספרדית ולכמה חלקים מחולק משחק הכדורגל (ולא פוטבול, כמו שבטח חשבו כמה גאונים). בשיעור הזה לא היו חיבוקים ופרידות, בעיקר בגלל שהמורה לא היתה איתנו הרבה זמן. אבל גם כאן היתה הצגת צביעות מרשימה. קודם נפרדים ברגשנות מהמורה הקודם, אחר כך צוחקים עליו מול המורה החדשה. כמה נחמד.

זהו זה לבצפר לשנת לימודים זו, לכיתה י’ ולבצפר אמריקאי בכלל.

אם קראתם טוב, בוודאי הבנתם שבקרוב הבלוג לא יוכל להיקרא עוד “נדב מארה”ב”. כן, אני חוזר לארץ הקודש, והפעם לתמיד. בשנה הבאה אני אלך לבצפר בארץ, אעשה טסט בארץ (וסוף סוף לא אצטרך לחשוב יותר מדי בפניה שמאלה) ואאלץ להיות עם מלווה עוד חצי שנה, אחרי השמונה חודשים פה. זהו זה. עוד שבוע באה מכולה לקחת את כל היקר לנו לנמל אשדוד, ומשם תעבור המכולה כבישים רבים היישר אלינו הביתה. בין היקר לנו, נמצא גם המחשב שלי. כנראה שעדכונים רבים לא יהיו (אבל יהיה המון מקום פנוי בבית). עוד חודשיים אני אפרד מארצות הברית של אמריקה ואגיע לארץ האחת והיחידה.

אי אפשר כמובן לסיים בלי המשפט האמריקאי, שיש לו גם גירסה ישראלית: “Have a wonderful, safe summer”.

חופש נעים.
שלכם,

nadavs