תן לו גם תמונה, עם החתימה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
ביום שבת האחרון יצאנו לכיוון איזור התעשייה של לוס אנג’לס. זה לא ממש איזור, אלא יותר עיר (עם השם המקורי City of Industry). היינו צריכים לקנות כל מיני דברים גדולים לבית, במחירים סבירים. לדוגמה, שולחן עם שישה כסאות בחנות קרובה עולה בערך 3000 דולר. אותו שולחן עם אותם כיסאות בחנות באיזור התעשייה עולה 500 דולר. כשחזרנו, אמא שלי נופפה מולי במעטפה ואמרה “זה הגיע! זה הגיע!”. שאלתי, “מה הרשיון?”. “כן! כן!”. אני חשבתי שזה הרשיון של המקצוע שלה, שאנחנו כבר מאוד רוצים שיגיע, אבל התברר שזה רשיון הפלסטיק שלי שהגיע מוקדם מהצפוי. כמובן שכתובות עליו כל ההגבלות ומתי אני אהיה בן 21, והחלק הכי טוב, התמונה. עד עכשיו ראיתי אותה רק בשחור לבן, אבל היא הגיעה, פעמיים. מה שנראה יותר גרוע מהתמונה הזאת היא החתימה. התברר שהמכשיר האלקטרוני של החתימות לא אוהב את החתימה שלי, ובמקום המילה Nadav נראה שכתבתי שם Naov. זה הרבה יותר טוב מהפעמים הראשונות שניסיתי לחתום שם, אז יצאו כל מיני קווים ונקודות לא ברורים.
ועכשיו למקום שמעכשיו ועד יום חמישי אני חוזר ממנו בשתיים עשרה וחצי, הבצפר.

במחשבים עשינו הכנה אינטנסיווית מאוד לפיינאל מחר. שלושה נצחונות סוליטייר, שתי מליון נקודות בפינבול. אחרים ניסו משחקים כמו קאונטר סטרייק, כתבות שונות באינטרנט ומעקב אחרי הדרך שבה צ’כיה כסחה את ארה”ב. מחר יהיה הפיינאל במדעי המחשב שיכלול טורניר קאונטר סטרייק בין כמה מחשבים, נסיון להשיג חמישה נצחונות בסוליטייר ומעקב אחרי המשחק של תשע בבוקר. הולך להיות כיף.

בחנ”ג התפצלה הכיתה לשתי קבוצות לסופטבול. פרסים נגד לא פרסים. אנחנו ניצחנו, אחד אפס. השיעור היה כ”כ קצר שהיה רק חילוף אחד. מה לעשות, אפרו-אמריקאים הם לא פרסים, והם יודעים להעיף את הכדור גבוה ורחוק.

במתמטיקה המורה הוציא ממני הבטחה לקבל מאה בפיינאל. נפלא. לפי מה שהוא אמר, הפיינאל יהיה מורכב מהשאלות הבסיסיות של כל פרק, אז אין דאגה. גם השיעור היום היה מורכב מישיבה ושתיקה. לפחות המורה לא יתלונן יותר על זה שאנחנו לא שואלים שאלות.

בביולוגיה התברר שאני צריך לפחות 17 נקודות בפיינאל בשביל A. חמור מזה, התברר שאני צריך בכלל 50 נקודות בשביל שהמורה לא תוריד לי עשרה אחוז מהציון. בהתחשב בזה שהפיינאל מורכב משאלות מפגרות, אני חושב שלא תהיה בעייה גם בתחום הביולוגי.

באנגלית היה מבחן על תקוות גדולות. על המבחן שלי היה משהו ירוק מרוח, הוכחה ביולוגית לגילו של המבחן (ככל הנראה שמונים אלף שנים). נראה לי שצא’רלס דיקנס בכבודו ובעצמו כתב את המבחן הזה, והירוק הזה היה הנזלת שלו.

בספרדית ישבנו כל השיעור ולא עשינו כלום. היה מרתק.

זהו זה. ממחר יש שיעורים ארוכים שלא עושים בהם כלום. איזה כיף.

והמשפט האמריקאי הוא: “See you on Wednesday”. שני הפיינאלים היותר חשובים יהיו ביום רביעי, ורק שני המורים האלה טרחו לציין את זה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs