מחטאים למלאכים

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!
אתמול, אחרי חמש שעות נסיעה מעיקות, חזרנו לדירתנו הצנועה. הצלחנו אפילו להעביר את כל התיקים בבת אחת. יומיים לפני זה, בשבת, יצאנו למסע של חמש שעות לכיוון לאס וגאס, כיוון שהתברר כעמוס, בעיקר בגלל ניידות משטרה עם בובות בפנים. האמריקאים אוהבים לעצור בצד ולהסתכל, זה נורא כיף להם, וזה עושה פקקים. בעיר עצמה קיבלנו חדר ענקי עם כל מה שצריך (לא במלון גדול וידוע, אנחנו לא מליונרים). בלילות יצאנו לטייל, לשחק קצת טניס שולחן (איך שהתגעגעתי לזה…) ובבוקר יום ראשון גם קפצנו לבריכה הקפואה ולג’קוזי הרותח. היה ממש נחמד. אפילו קנינו מכונת הימורים (לא אמיתית כמובן). בסך הכל היה טיול ממש טוב, אבל האמריקאים צריכים להפסיק עם הניידות משטרה עם הבובות. זה סתם עושה פקקים, כי האמריקאים יורדים משבעים מייל לשעה היישר לעשרים.

ביום שני, אחרי שחזרנו, לקחתי מהדואר את הסרט תקוות גדולות שהזמנו מבלוקבסטר, והתיישבתי מול המחשב לראות אותו. החלק הראשון שלו משעמם כמו השיעורי אנגלית. החלק השני קצת יותר מעניין. יש יותר אקשן, דרמה ומתח. חבל שבשיעור אנגלית זה נשמע כ”כ משעמם. עוד יומיים יש מבחן על הדבר הזה, צריך לדעת כמה דברים. מזל שיש אתרי סיכומים.

ועכשיו למקום ההוא שגרם לי לראות את הסרט עם התקוות הגדולות, הבצפר.

במחשבים סיימתי פונקציה אחת, והמעצבן לידי התחיל לעבוד על מטריצות הפכיות. הבעיה היא שאין לו מושג בכלל איך כל הרעיון הזה של המטריצות עובד. אם הוא ימשיך לעצבן, אני אתחיל לעשות הכל שם. אין לי כוח כבר. כשאני כותב משהו, הוא משחק בהליקופטרים. כשהוא כותב משהו, אני אפילו לא יכול לקרוא סיכומים של תקוות גדולות בלי שאלות ממנו.

בחנ”ג עשינו את הספורט הישן ביותר בעולם, ריצה. הפעם רק ארבע הקפות, לכבוד העובדה שהיום היתה אסיפה שקיצרה את השיעורים. מחר תהיה גם ריצה וגם סופטבול, חוויה שמיימית.

במתמטיקה למדנו איך אפשר לפתור משולשים כשניתנות שתי צלעות וזווית שלא נמצאת בינהן. אחרי הגילוי המרעיש הזה, עברנו לוקטורים. זה בכלל מדהים. קטע עם כיוון! סוף סוף אפשר להשתמש בהם! עד עכשיו ראיתי רק קטעים בלי כיוון. אני כבר מחפש שימושים לדבר הזה, עד עכשיו ללא הצלחה.

בביולוגיה המורה נתנה זמן לסיים את מעבדת חקר הצמחים, ועברנו למה קורה כשזרע של צמח פוגש את הביצית. יוצא פרי. מחר יש עוד מעבדה, הפעם לניתוח של פירות וירקות מסכנים.

באנגלית המורה רצתה להתקדם כמה שיותר עם תקוות גדולות. האמת, היא הצליחה בגדול. עברנו שני פרקים שלמים. היינו יכולים גם לסיים עוד אחד, אבל הריסים המלאכותיים שלה בדיוק החליטו ליפול, אז היא היתה חייבת להדביק אותם ולהעיף את מי שצוחק על זה.

בספרדית המורה היתה כ”כ עייפה, שהיה נראה שהיא עומדת להירדם מולינו. בסוף היא נשארה עירנית. מחר יש לה שיעור של שעה וחצי ללמד אותנו על הפעלים saber ו-conocer ואח”כ על איך אומרים שדברים קורים עכשיו. הולך להיות שיעור מאוד מעניין עם שאלות עוד יותר מעניינות.

זהו זה לבצפר להיום. גם יצאתי היום לסיבוב קצר בעיר, ולהפתעתי לא היתה הרבה תנועה. גם הייתי שוב בחנייה שבה המכונית קיבלה צבע חדש, אבל הפעם במקום שיותר קל לחנות בו. גם היציאה מהחניה הזאת די קלה, היישר לרחוב שבד”כ יש בו תנועה דלילה ביותר. אפילו ברמזור שמאלה לרחוב הראשי האחרון לפני הבית לא היה אף אחד מלפני. זה בהחלט שווה תזכורת. אמנם השמש במראה, אבל האנשים בבית. עוד יומיים אני אפגוש את הבוחן שלי. מעניין אם הוא גם יהיה מקסיקני כמו כל העובדים שם.

והמשפט האמריקאי להיום: “Happy Memorial Day”. אני מקווה שהיה להם יום זכרון שמח, כי לדעתי הם לא ממש מבינים את הרעיון ביום זכרון.
יום טוב.

שלכם,

nadavs