יום הדוחות הקליפורני

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

היום בארבע יצאתי לעוד נסיעת אימון ברחבי העיר. אני חושב שאני זוכר כבר איך מגיעים למשרד הרישוי מהבית כאן. זה כבר הישג בשבילי. במהלך הנסיעה, הגענו לרחוב שהאוטו כבר יודע לבד איך לנסוע בו, אבל יש בו מגבלה אחת קטנה. אסור לפנות אליו ימינה (אני חושב שגם שמאלה, מהצד השני) בין שבע לתשע בבוקר ובין ארבע לשבע בערב במהלך יום חול. אני ואבא שלי אף פעם לא הבנו את המטרה של זה, וממילא תמיד היינו שם בסופי שבוע. אז פניתי שם, זה רק רחוב קטן (וצר מאוד). התברר שאם יש משהו שאמריקאים לוקחים ברצינות, זה הדברים הקטנים. היה שם שוטר על אופנוע, עם האורות משטרה מהבהים, נוסע אחרי מישהו אחר. ברגע שהם פנו ימינה ברחוב הראשי הרחב, השוטר הפעיל לרגע את הסירנה וסימן לנהג שם לעצור בצד. הוא נתן לו דוח על פנייה בארבע ורבע. למזלי, השוטר היה קרוב לצד השני של הרחוב ברגע ביצוע הפניה, ככה שהוא לא היה יכול לראות אותי גם במראות ברגע הזה. אבל אני למדתי לקח. האמריקאים יודעים לקחת חלק מהדברים ברצינות (לא את כולם, אבל ככל שמשהו פחות הגיוני, יש סיכוי שהוא יילקח ביותר רצינות). אבל אם הם רוצים באמת למנוע מאנשים לפנות שם, שישימו את השלט קצת לפני הצומת, בכתב מרווח. בפעם הראשונה אני ואבא שלי חשבנו שזה או Weekends או Wednesdays, ככה שזה די בעייתי (מה שכתוב שם זה Weekdays).

ועכשיו למקום ההוא שגם לידו ראיתי את המשטרה מחלקת דוח היום (כנראה אי עצירה בעצור): הבצפר.

במחשבים הגאון לידי המציא חלוקה של מטריצות. לא היה לו מושג אפילו איך עושים כפל שלהם. עכשיו אני עובד על חישובים אחרים במטריצות, ואני מקווה לסיים את הפרוייקט הזה בזמן. בקצב הזה, יש סיכוי.
בחנ”ג חזרנו למשחק האהוב עלינו, סופטבול. הפעם בלי ליווי הכיתה השניה, אנחנו נגד עצמינו. הלך לא רע. אמנם הפסדנו 2-1 לקבוצה השניה, אבל הם היו טובים. אין מה לעשות. לפחות לא היה משחק משעמם וידוע מראש.

במתמטיקה, אחרי שאתמול היה מבחן האימה של פרק 14, ראיתי שקיבלתי מאה וחמש. עשיתי טעות ששווה אולי שתי נקודות, לא חמש. האחרים התכבדו בציונים פחות טובים, והמורה התכבד בשלוש שעות שינה. הוא לא רוצה להרוג מסורת של 33 שנים. אבל מה איכפת לו, הוא פורש בסוף השנה. הוא יוכל לישון כמה שבא לו ולעשות הוכחות בטריגונומטריה כל היום.

בביולוגיה הבאתי פרח שנגזם בבוקר מהגינה בשביל לענות אותו כמה שיותר. הוצאתי לו את עלי הכותרת, האבקנים, השחלה וכל דבר טוב שיש בו. בסוף נשאר הרבה לכלוך. נשארו לי רק שתי שאלות, אבל לקחתי את הדף הביתה, אולי יש שם משהו ששווה לתקן.

באנגלית המורה התעקשה לדבר כל השיעור על התקוות הגדולות שלה. פיפ והרברט יכולים לריב עד מחר, וזה עדיין לא יעניין אותי.  ביום שני, כשאני אחזור מלאס וגאס, אני אראה את הסרט שיגיע מחר.

בספרדית היה בוחן על אוצר המילים. לפי מה שנראה, לאנשים אין מושג איך עובד שדה תעופה. הם כנראה היו ממש קטנים כשהם הגיעו לכאן, אחרת אי אפשר להסביר את הסיבה שהם חושבים שעושים בדיקה בטחונית אחרי הנחיתה, ועוד יותר גרוע, הם לא יודעים מה זה המכס (הם ראו רק טיסות בתוך ארה”ב, שם אין מכס).

זהו זה לבצפר. מחר אני אהיה על כביש מספר חמש עשרה, בדרך לעיר החטאים. סוף השבוע של יום הזיכרון האמריקאי, סיבה למסיבה. אם אתם רוצים להגיע לכאן לשופינג, יום שני בהחלט מומלץ. רק אזהרה אחת: יהיו המון פקקים, ואם תראו שלט שאוסר פנייה כלשהי בשעות מסויימות, קראו אותו. עשו לעצמכם טובה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs