מלטה אכלו אותה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

בשבת, אחרי שקמתי, הסתפרתי וחזרתי הביתה התיישבתי (או נשכבתי) על הספה, הדלקתי את הערוץ הישראלי וחיכיתי לשידור האיכותי הישר מאולפני הערוץ הראשון. המוזיקה התחילה, הפתיחה הגיעה וסאקיס וזאת שהייתי איתו פצחו בנאום הדבילי והמוכן שלהם. אחרי הנאום הלא ברור הזה התחילו הצעקות. השוויצרים התחילו, אלה שאחריהם המשיכו. ישראל כמובן שלחה שיר רגוע (זה לא ממש עבד) ואמריקה בלטה שם מכל כיוון (בעיקר מכיוון הקקטוסים הגרמנים). האירים כמובן שלחו אחד שישיר על כמה שאירלנד משעממת, ורק הפינים שלחו להקה שהמילים הברורות בשיר שלה הפסיקו בשורה השלישית. הליטאים היו ממש נואשים וביקשו מכולם להצביע להם. הלך להם דווקא לא רע, קצת יותר טוב ממה שהלך לנו. לפחות נקודת אור אחת היתה בתחרות הזאת: מלטה אכלו אותה. היה לנו פי ארבע יותר נקודות מהם. בשנה הבאה בהלסינקי הקפואה.

ועכשיו למקום שיש בו בדיוק אחד שראה את האירוויזיון, הבצפר.

במחשבים המשכנו לעבוד על המטריצות ויש בהן באגים שמשגעים את השכל. מחר ננסה גישה אחרת, ואם זה לא יעבוד נעבור לדברים אחרים. לא יודע מה, אבל אחרים. אולי קצת סוקטואה.

משום מה הגשם תקף את האיזור היום בבוקר, מה שחייב אותנו ללכת לאולם השחיה הגדול (בגלל שיפוצים באולמות הכדורסל). המורה לקח נוכחות ונתן למי שרוצה ללכת לשבת בצד. ניצלתי את ההזדמנות כדי ללמוד קצת על מעלליו של פיפ בעיר הגדולה. הוא למד סוף סוף להשתמש בכף ולא להכניס את הסכין לפה. באמת כל הכבוד לו.

במתמטיקה המשכנו עם שאלות מפגרות נוספות על המבחן. אנשים בפאניקה טוטאלית מהמבחן הזה, שאמור להיות ארוך מהרגיל. בטח בהפסקה של יום רביעי לא יהיה לי זמן לאכול אפילו. חבל רק שלאף אחד לא יהיה מקור מודיעיני כלשהו, כי שיעור שבע (שהוא השישי) עושים את המבחן ראשונים, וזה בסוף היום. אנחנו עושים את המבחן שניים. שבוע אחרי המבחן הזה יש לי שני מבחנים. אחד תלוי בכמה שהקשבתי בכיתה, השני תלוי בכמה הקשבתי להורים שלי ויישמתי את מה שהם אמרו (וגם בהגיון בריא ותגובה מהירה).

בביולוגיה המשכנו ללמוד, והפעם על גזעים וגבעולים. שם יש גם את הקמביום שמייצר את השיפה (שנמצאת בחלק החיצוני שלו) ואת העצה (שנמצאת בצד הפנימי). הקמביום נמצא רק בגזעים ובגבעולים, אבל זה לא ימנע מאנשים פאניקה בסגנון “נדב, הקמביום זה רק בגזעים וגבעולים, נכון?”. מה שמצחיק הוא שאחרי המבחן הם שואלים את אותו דבר בדיוק, אבל במקרה הזה התשובה מביאה חיוך או רצון לעשות את המבחן מחדש.

באנגלית התעסקנו כל היום בדקדוק. היא טוענת שאת מה שאנחנו עושים עכשיו היינו צריכים לעשות שנה שעברה, אבל אני חושב שהיא קצת טועה. שנה שעברה, למרות שהייתי בכיתת “לומדי אנגלית”, למדתי דקדוק, וזה בהחלט לא מה שהיא מלמדת אותנו עכשיו. היא צריכה להפסיק להתלונן עלינו ולהתחיל לעבוד, כי לתהות “איך זה שאתם לא לומדים כלום, תלמידים?” בסוף השיעור לא ממש עוזר.

בספרדית המשכנו עם נושא המטוסים לחלק של אחרי הטיסה, בו צריך לעבור בדיקת דרכונים, לקחת את המזוודות ולעבור את המכס. אחרי זה שתי קרציות החליטו לעבור לידי, והמורה, שקלטה את העניין, אמרה לו “למה? יהיו לכם טפסי מבחן שונים”. בכל מקרה, אם הוא ימשיך לעצבן אותי עם השיעורים שלו, אני אתחיל לענות לו בקול כדי שתעיף אותו משם. חוץ מזה, קיבלנו את המבחן. היה לי 36 מתוך 37. הציונים האחרים ממש לא היו בשמיים.

זהו זה לבצפר. כבר רואים את הסוף. שלושה שבועות מיום חמישי זה היום האחרון של הבצפר, בו נעשה מבחן כתיבה באנגלית ומבחן מסכם בספרדית. אחרי שבוע נקבל את התעודה ונקווה שבאנגלית הצלחתי לעמוד במשימה שהמורה הציבה לי. או לעצמה.

והמשפט האמריקאי היום: “?What is this one”. אולי זו נראית כמו שאלה תמימה, אבל כשזה מגיע יותר מדי מאדיוט גמור בטון דיבור של מפגר, זה ממש גורם לי לרצות לצעוק “מה?!”.
יום טוב.

שלכם,

nadavs