חגיגה לדמוקרטיה

ערב טוב לכולם (בוקר טוב לישראלים)!

עוד סוף שבוע הגיע, והפעם עם התלבטות גדולה. אנחנו צריכים לבחור עד יום ראשון בין שלושה סרטים: סרט עם המון יחסי ציבור, סרט שדומה לסרט אחר עם המון יחסי ציבור או סרט שאחד מבני המשפחה מכיר שחקן שם, אבל הסרט עצמו נראה מפגר וטפשי גם יחד. אני מעדיף את אחד מהשניים הראשונים. אם זה יהיה השלישי, נראה לי שאני אשאר בבית. יש לנו עכשיו כבלים דיגיטליים עם המון ערוצי סרטים, ככה שלא תהיה לי בעייה לראות סרט שמעניין אותי.

ועכשיו למקום שנצא ממנו לראות סרט עוד שבוע וחצי: הבצפר.

במחשבים קראתי את תקוות גדולות. גם שמתי משהו על המסך למקרה שהמורה יחליט לבקר שוב במסכים שלנו. גם התחלתי לדון עם חבר לכיתה על הפרוייקט. הגענו למסקנה שנחליט עליו ביום שני. אם הוא יחשוב על פרוייקט, זה יהיה מדהים. אם אני אחשוב על פרוייקט, זה יהיה עוד יותר מדהים.

בחנ”ג הכיתה השנייה רצתה לנקום בנו וביקשה משחק חוזר. נתנו להם משחק חוזר. אמנם לא ניצחנו 13-0, אבל נראה לי שגם חמש אפס זו תוצאה לא רעה. לפחות הכפפות לא הרגו לנו את הידיים. כל סיבוב שלהם היה בדיוק שלוש חבטות.

במתמטיקה למדנו על פונקציות טריגונומטריות שהארגומנט חצוי לשניים. אמנם יש שורשים וזה נראה פחות יפה מכאלה עם ארגומנט כפול, אבל נחיה. המבחן אמור להיות מתישהו בשבוע הבא או השבוע אחריו, אבל חוץ מזה אין לי מושג מתי הוא. אני אפילו לא יודע באיזה יום זה הולך להיות. מקצוע מלא הפתעות.

בביולוגיה סיימנו ללמוד על יונקים. זהו זה. עכשיו יש רק את העבודה, והפעם לרוחב. באמת. בנקודות בונוס מהפרוייקט הזה אני אכסה את הטעויות הנוראיות מעבודה הקודמת. אני מקווה שהיא תוכל לסלוח לי על דברים כאלה. אני אישית הייתי מכשיל את עצמי. פשוט בושה מה שעשיתי בעבודה הקודמת.

באנגלית היה מרתק כרגיל. כמה בוק ריפורטים, דיבורים של המורה על תקוות גדולות ועוד וויכוח על בוק ריפורט שהסתיים כמובן בהפנייה לסגן המנהל. אחרי הכל, אם אין לפחות הפניה אחת למנהל וחמישה איומים, השיעור לא שווה כלום. לפעמים, בסוף השיעור, כבר רואים שהיא נואשת אחרי שהיא לא נתנה הפניה לאף אחד, ואז היא במצב הכי מסוכן שלה. צריך פשוט לשבת ולשתוק. כל תזוזה עלולה להביא לפגישה עם סגן המנהל, ולא לטובה.

בספרדית המורה התחילה עם הסברים לגבי חגיגת ה-Celebramos שתהיה ביום רביעי עוד שבועיים. בחגיגה יהיה מופע כשרונות צעירים וטקס חלוקת פרסים לתלמידים עם ציונים טובים, שעושים שיעורים, משתתפים ומתעניינים בספרדית. אחרי שבכל דרישה לפרס נשמע השם שלי, המורה החליטה לשאול מי רוצה לתת את המתמודדים שלו (אחרי שנודבתי ע”י חצי כיתה). אחרי ששני המתמודדים האחרים נרשמו על הלוח, הגיע שלב ההצבעה. התוצאה: שבע לי, שבע לעוד מישהו ואחד לאחרונה שהצטרפה. כשזאת שקיבלה רק קול אחד ירדה מהרשימה, היתה הצבעה חוזרת בין השניים שקיבלו שבע. הפעם שנינו קיבלנו רק שישה קולות. המורה אמרה לנו שאנחנו דוגמה של הבחירות פה לנשיא. רק חצי מבעלי זכות ההצבעה מצביעים (זה ש-50% מהאוכלוסייה פה זה 2000% מהאוכלוסייה בארץ לא אומר שום דבר). אחרי זה בארץ מתלוננים על אחוזים נמוכים. טוב, פה יש רק שתי מפלגות (ועוד כמה עם שני מצביעים בסך הכל). בארץ יש יותר משלושים מפלגות, ופי שישים פחות בעלי זכות הצבעה. זה די ברור למה האחוזים הנמוכים לא מעודדים. אחרי כל טקס ההצבעות המורה אמרה שהיא תחליט לבד כבר. אם היא תבחר אותי, זה אומר שאני אצטרך ללכת לשם. איזה כיף. נקווה שלא יהיה קהל גדול.

זהו זה לבצפר. מחר חופש וגם מחרתיים חופש, אבל עד שש בערב. אז צריך להתחיל בפרוייקט בעלי החוליות, ולעשות אותו לרוחב. לא לשכוח. זה חשוב מאוד.

והמשפט האמריקאי להיום: “You guys are retarded”. המורה לספרדית סוף סוף אומרת לכיתת ספרדית בשיעור שבע את האמת בפנים. כל הכבוד. האמת, היא אחלה של מורה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs